|
נולדה ב1990, לא גבוהה מאוד אומנם איננה נמוכה,
אוהבת לרכב על סוסים, לצייר, לשיר, אך יותר מכל-
תיאטרון. לכתוב שירים עושה זאת מזמן, אומנם בראשה
ותמיד שוכחת אותם, כעת מצאה היא דרך לא לשכוח.
השירים הם דרך לברוח, לברוח מהכל, או פשוט להגיד את
מה שאי אפשר להגיד
הידיים נוגעות, הרגליים משתפשפות. אצבעות לאט לאט זזות במעלה
הגוף. השפתיים מתקרבות.
|
עם כל "אהבתך" הרגשתי בודדה
ולמרות הכל לא ניסיתי להשתחרר,
|
תחושה של מחנק בגרון.
ולא סתם מחנק, מחנק שגורם לבכי.
בכי מבפנים.
בכי מהכי בפנים שיש, מהלב.
|
ככה זה פוגע, חוזר אליי - בבום גדול!
בבת אחת, ככה סתם, ב"יום בהיר אחד".
טוב, זה לא מפתיע, כי היינו די הרבה זמן יחד,
אבל חשבתי לעצמי שזה נגמר...
|
|
|
כן, הבת זונה
עשתה לי ביד כי
אמרה שהיא לא
רוצה שאני אגמור
לה בפה.
אז אמרתי לה
"בסדר... אין
בעיה."
אקיצר, יום אחרי
אני יורד לה.
עושה לה את
הירידה של
החיים.
הכנתי אותה
לכזאת אורגזמה
שהיא הייתה
מתעלפת.
שניה לפני שהיא
גומרת אני קם
ואומר לה:
"מצטער, לא רוצה
שתגמרי לי
בפה..."
- שפן קטן מתנקם |
|
