|
להניח את הראש על משענת הספה שבבית ולעצום עיניים. לעבור ממצב
של ערות למצב של נים ולא נים. לשמוע את קולות משפחתי מדברים,
וקולם נשמע קרוב ורחוק כאחד.
|
""אני לא אוכלת ג'וקים! אני לא אוכלת ג'וקים!" צעקתי בטירוף
אובססיבי.
|
כשרגשותי בתוכי בוערים
וכמי-ים ביום של חורף
בתוכי הם סוערים.
|
אין נפש תאומה לזו שלך
אין באמת חיים על פני האדמה
|
כן אני יודעת זה קשה לך
ובלילות את לא נרדמת
ובלילות את רק חולמת והוזה
|
אור ושקט
דיבורים מרוחקים.
|
מחוזות עלומים הנגלים
לבני אדם בזמנים מסוימים
|
אל הגבהים,
אליהם רציתי להגיע,
שוב לא אגיע לעולם.
|
איך נפלו גיבורים
נשברו נפלאים
התנפצו לרסיסים
|
יש ימים
ודמעות נשפכות כמים
מעלות באוב
רגשות נסתרים, מודחקים
|
מי לעומק מחשבתך
לעומק ליבך ותוכלתך
מי יבין
מי יסתכל
מי יאמר
שהוא אותך אוהב.
|
חדר חשוף. רצפה.
שטיח קטן. מיטה
ארון בגדים. כביסה.
|
בדרך זרועת הרס פוסעת
זוהר דמותך את החשיכה מפלחת
חיוך מאיר לכל אדם
עיני יהלומים מביטות בעולם
|
בצל דקות חולפות ביעף,
ותוגת עולם תוכם נזרמת
עברו חיי העייפים משקרים
משנאת אחים וקרבת דם.
|
משהו כזה שהוא רק בשבילי
הוא לי והוא כל עולמי
|
כשאני רוצה לצעוק מכעס
אני רק שותקת
כשאני רוצה לנשוך מתסכול
אני רק שפתיים נושכת
כשאני רוצה להכות מיגון
אני רק את עורי שורטת
|
הרוחות הרעות שבקרב
נצח לא יפגע בהם,
לא יניעם לכיוון אחר.
|
וכשישבנו ככה שנינו שותקים וחושבים
שקועים במחשבות אחד של השני
רואים ולא רואים את מה שמלפנים
פשוט יושבים ושותקים.
|
עוד הפעם זה עליי נופל
אין סיבה ואין אמת
לא יודעת למה ואיך
אך שוב נשארתי לבדי
לשאת את החורף הזה
החורף שבליבי
|
אך אני מוצאת את משמעות החיים בתוך דוק של עצב, בגעגועים, בכאב
הפרידה. אני מקשיבה בשקט לכאב המחלחל לרחובות, לבתים, לזה
הנמצא בעיניהם של בני אדם.
|
|
|
"הגודל לא
קובע"
גברת פלפלת |
|
