|
''That is exactly why I have come so late...''
''I do not care why you have come late, I care for only one
thing! Where is he?!''
The figure at the corner of the room rose at last. ''Where
is who? By the way you speak of him yo
|
סירת דייגים קטנה עשתה את דרכה ללב ים. על סיפונה הצטופפו
יחדיו שלושה אנשי צוות: ג'וזפין, פרנסואה ואדם נוסף ששמו נשאר
בגדר תעלומה, כפי שתמיד היה. הם עשו את דרכם ללב ים במרדף אחר
להקת דגים כזו או אחרת שנצפתה שם מבעוד מועד.
|
היא עצרה רגע והוסיפה "בפונט 11" מבטה הזדוני חוגג ניצחון על
הרעיון שהחל להתגבש בראשי להתוודות גם אני ולהגיש לה סיכום
בגודל פונט של 50.
"אבל המורה" הבחור המסכן מלמל.
"אני לא רוצה לשמוע!"
|
And then there will be silence
And all with remains is I
And the earth will shutter
With a terrifying cry
|
בממלכת השוקולד
בממלכה שבה הולכים לפי המוסכמות,
מיהו זה העז לאכול מלוח?
מיהו זה אשר יעז להיות זחוח?
|
בין זריחה לשקיעה,
קצת לפני סופו של יום,
כשהכוכבים כבר ביציאה
אבל השעון טרם הכה על חצות ודקה
|
לפעמים אני חושב למה ומתי. אני פשוט לא מאמין איך הזמן חולף
בלי די.
|
את ההמשך אלפרון כבר לא שמע. הסוסים שהובילו את הכרכרה, שעתה
הגיעה לכלל עצירה, החלו להשתגע ולהתפרע, מתנערים מהמושכות
וגוררים את הכרכרה לצד הדרך. הסייס נפל תוך כדי כך שהוא צועק
דברים לא מובנים, מתפצח על צד הדרך, היכן שהסוסים מיהרו לטבוע
את חותמם על ראשו.
|
אלפרון דה סאן התעורר לקול דפיקות חזקות בדלת. הוא לא אהב
להתעורר מוקדם, הוא לא אהב להתעורר בכלל, אבל מעולם, מעולם לא
להתעורר בלילות. מי שדפק בדלת ידע שהוא מסתכן במוות בטוח. מי
הוא זה המעז להפריע את מנוחתו באמצע הלילה, מי זה האיש שמעז
לקטוע את שנתו.
|
|
|
שיט! שוב נשבר
חלון.
הצועקת. |
|
