|
מחבר הספר מחר יום חדש
בלב פועם נכנסתי פנימה.הסתכלנו לכמה שניות זה בעיניי זו.
היא שאלה ישירות.
"לא באת בגלל שאתה חולה נכון?"
"כן"
"למה באת?"
"בגללך.."היא נראתה מובכת קצת ,שברירת ,טהורה בלתי מושגת.. ואז
לפתע קמתי וניגשתי אליה קרוב.
|
בערב, נכנסתי למקלחת וצורך פנימי חסר שליטה כמעט קמאי, הכריח
אותי לשיר מקול פנימי בקול גדול את השיר, איך שהמים החלו לזרום
על גופי:
"כל עוד בלבב
פנימה
נפש יהודי
|
במשך הזמן כמו קרחון סיבירי עתיק הפשיר דימה לנגד ענינו.
בדבקות בא שבת אחרי שבת, נאחז בחדוות המשחק, בשמחת חיינו.
מתלהב וצועק ,גוער ומעיר ותמיד לטובת השכונה שלנו. לא שוכח
בעזרת הטרנזיסטור לעדכן אותנו
במשחקים ובתוצאות של הליגה הלאומית, תוך כדי הקשבה ל"שי
|
היא עלתה בתחנה הרביעית ,היא לבשה שמלה פרחונית לא ארוכה מדי
,ולא קצרה מדי
דיי צמודה, שערה החום היה קלוע בזנב סוס מהודק. היא באה מולי,
והתיישבה .עיניה חומות עמוקות
אלוהיות גופה כאילו נברא לבלבל בחורים חלשי אופי כמוני.
|
אפילו מוטי הג'ינג'י שתמיד היו לו "קוצים בתחת" קילף בנחת
קלמנטינה כשרגליו מונחות על השולחן, ורק אותו חיוך זדוני נישאר
מרוח על פניו, שהיו עליהן 453 נמשים שנספרו על ידי משה הקטן
בטיול השנתי של כיתה ה.
|
חיכינו. עברה חצי שעה של שתיקה, כמו כל אחד התכנס בתוך עצמו,
מתמזג עם קולות הלילה. לפתע, מתוך השחור בשמיים חלפו שניים
זוהרים וחצו את הרקיע. "ראית?!". "כן". "והספקת לבקש?". "בטח",
ואתה"? "כן". הזדקפנו שנינו. "מה ביקשת?", שאלתי. היא הסתכלה
עלי שוב באותו המבט
|
שלום חדד הניח את טופס הלוטו על השולחן ,והביט בו מהורהר. הרים
אותו שוב ,וקירב אותו אל פניו בודק את המספרים מנשק אותו
,ומניח אותו שוב על השולחן, ידו האחת מלטפת את הכרס ההריונית,
וידו השניה משחקת בשפמו שפם רס"ר.
|
באהבה הם שטים
עושים הם אהבה
במים
|
רציתי שתגידי לי מילים
ברורות,
אבל את
גמגמת לי אהבה.
|
מבטך בוחן
שקיפותי
ממלמלת ספק
לי ספק לעצמך
|
מגע ידייך
מצייר בי בטן
נשיקתך עטרת
אברי
גופי מכסה
את גופך
שני חלקים
פתאום שלם
|
אין לי זמן לסיגריה של אחרי,
תישארי גוהרת
תישארי בוערת
בעינייך בחטף בדידות.
|
אל תרגיז מישהי
עם ציפורניים ארוכות
מלק הן מבריקות
ואז איך שתסתובב
שריטה בלב.
עכשיו לך.
|
תשוקתה הייתה בוערת בה
אל לץ אחד
סתור שיער
ויפה פנים
|
מהדק המעיל
הקור כבר חודר
בקרנות הרחוב
מנסים למכור לך
אבקת אשליה
מבטם אבוד
הם כבר הלכו
להם לאיבוד
|
כהרף עין
של יופי
ואז
שקט.
תאסוף את
הבלגאן
|
הוא בקע
אפרוח צהבהב
וקליפת הביצה
מראות וצבעים
מסתירה מעיניו.
|
בכחול הכחול הזה
אצבע אלוהים
"!אוווו אלוהים"
לא מכוונת
לא נוגעת
|
חופנות אז את פנייך
ארבע מאות סוגיי
חיוך לך
ורק אחד כמו זה
שמור רק לי
|
את יפה כמו הטעם
שפעם מצאתי לעצמי
להפיג אותי ממני
|
גשם נאסף
שלולית
דמותי מציירת
בבואה
זורק אבן קטנה
אדווה ועוד
אדווה
|
ואולי זו לא החמצה
רק המתנה מלאת געגוע
|
משקולות געגוע
כאבן רחיים
על צווארי
|
אם הייתי יכול לשלוף
מילון הייתי מבאר
כמה דברים
|
דומה
ששום דבר לא השתנה
שוכב לי על שטיח דהויי
סופר יתושים
מזמזמים
את הימים כבר
הפסקתי
|
רבע מהחיים
אתה מחזר
ועוד רבע
ממהר
עוד רבע
אתה קונה
אתה מוכר
לפעמים אתה
עוצר
|
הייתי רוצה לראות
אותך שוכבת
פשוקת רגליים
להסתכל לך שם
עמוק עמוק בפנים
|
מחלון בדידותך
מבטך מרומה
ורק גבי
למולך.
|
הייתי עץ
עליו
נשרו בשלכת
סתיו
הייתי איש
מביט במראת
חיי
בהשתקפות עיניי
הנה שוב
אותו צל
זר,
צל פניי
|
הקשר שלנו נפרם
כמו כיס וחולצה
ותהום פעורה
|
הרגו את השליח!
עם זו בשורה
למה בא?
העכיר מבט
את האווירה
|
בהר געש הזה שהיה פעם מיטתנו
שורר עכשיו שקט
הלבה התקרשה למאבק שמיכות
|
באהבה
חבקי
בחוזקה חבקי
אז את מותניי
בעינייך
אראה את
ילדיי
|
עֵדַת יוֹנִים
הוֹמִיּוֹת יִדֹּמּוּ
|
ורד ננעץ בדש הבגד,
אדום הוא כמו שקיעה.
ניתן הוא באהבה
|
היום אני חד כמחט
דקירתי מדממת מילים
דרך קוף מחשבתי
תשתחלי
|
אמרתי אבוא
עם תות אדום
ויפה
אתו אפתה
|
את
החיץ הזה שאופף
נפתולי נפשי
|
בטווח הניראה לעין
הוא מחפש אושר
ברדיוס הוא מחפש
רגשות
|
"ירח!"
אמרת תקטוף
לי אותו
אהיה שלך
ירח זורח
אוהב אותך
|
ותהום נשמנתנו
מקרבת, מפרידה
וגבול אהבתנו
יוצר אז חידה
|
בניגוד לחוקיי הטבע,
רגליים מרחפות,
כוח הכבידה
מחריש.
|
כל בוקר
מתגעגע מחדש
עם שחרית
סימן ראשך
על הכרית
ניחוח שיערך
שמיכה מוסטת
חום גופך.
|
לש אותך כבצק
עושה צורותייך
כרצוני
|
ואת בחרת במילים
האחרות
כציידת מריחה
חשש
עינייך קראו
תורפה
אוזנייך שמעו
תחושה
|
כשבאת
הכוכבים הפילו
כבר את הפור
ירח מזדקן מסיט מבט
את חיוכו כבר
לא מסתיר
כשבאת.
|
את קטופה ככותנה
צחירותך
על רקע כהה
|
ואש לעיתים מחממת
לפעמים היא שורפת
מבעירה אהבה
עד שתגווע
|
לפעמים אני מתרגם אותך רע.
או אז הכתוביות הצהובות מאבדות שליטה
הן מרצדות לעברי
|
ואני בתוך לב קטן
אחד
מאבד כיוון.
|
"היי!"
פנה האחיין
והמשיך בשאלתו
"מה זה המוות?"
"הממ.." פניתי אליו
חיוכי מתנצל
"בן חמש אתה
עדיין ילדון"
|
"מי אני?"
שואל הקול הפנימי
"אתה זה אתה!"
|
מסך
קשר
מקלדת
מפיגה בדידות
|
ואחרי כל המילים שהסתבכו זו בזו
לולאה אינסופית
|
"הולכת,
אלו רק מילים
מילים מילים..."
את יורה
ושותקת
משפטך מחריש
באוזניי
|
עכשיו אני מושח
אותך בשמן
בין אצבעותיי
תהי מלכה
|
ברגעים האלו
שאת כל כך יפה
ואני מרגל בעל כורחו
|
ואז מתחיל להיות
צפוף
רחש בחש אני מולי
מולי אני
וכל הבלאגן
שבתוכי.
|
התקוות שלך נמוכות היום
אעבור בקלילות אותן כמשוכה
|
שני שוקיים נפגשים
בערווה
שיער מקורזל
משולש...
בפינת החדר
בקצה המיטה
היא גנחה
הוא כל כולו רגש...
|
גיביתי את עצמי
במשקולות.
בתיק שמתי אותן.
בסך הכל שתיים,
קילו כל אחת.
|
דרך משקפיים
עבי זגוגית עינייך
קטנות יותר.
אך הן מגדילות אותי
לממדים שחפצת
|
קחו למשל ניסים (אפילו קטנים)
הם קורים לאנשים
בלי משים,
|
ליבך הלם
עינייך דיברו
פיך שתק
רגלייך נשאו אותך אל
שבילים אחרים
|
כשאני הולך
כשאני בא
אני מנשקך
כמזוזה
|
והשמיכה סכך
של חמימות
אוצרת בתוכה
סודות של
לילה.
|
מישמש צהוב
נחצה בכף ידי
חצי לך וחצי לי.
והגלעין סוד כמוס
טומן בחובו
רז מתריס
|
סינדרלה
היכן הנעל?
השעון
ממשיך
לו לתקתק
היכן אותו
נסיך
הוא הבטיח
שיבוא
האם הוא
התחמק?
|
עייף המלאך
שלך
ואת אינך
עוצמת עין
זקיפה על
משמרת
טוהרו
|
את מדליקה עוד סיגריה
מנסה לנחם את עצמך
בעשן כחול.
|
הפחד יכול
לשתק אותי
אעמוד ללא תנועה
מסתתר
|
מאחוריי סורגיי
הכותנה
נפשי מתענה
|
אוסף פיסות חיים
כמו ארכאולוג מומחה
מדביק אותן
לזיכרון
|
אם למשל היית כמו פרוזדור
וליבי היה הולם בי
אל זו שחפצה נפשי בה
|
כמו
סיזיפוס
אגלגל אותו
בחזרה
במעלה ההר
מצחי נוטף זיעה
ידיי כואבות
עוד פעם
ועוד
לא חשוב,
|
כשאבוא לקראתך
ענייך יגידו:
"יש לי פרפרים בבטן.."
ולא תביני מהיכן ההתרגשות
|
עם בוקר
כמיהתי מתחדשת
לשמוע אותך
לוחשת
|
מנסה להיזכר
בילדותי
בסודות
בזיכרונות
שהיטשטשו
באורך
|
תגיד לי מילה
ממחסן הקלישאות
צרוב אשליות
|
שביל
מחפש הולך
שישאירו בו עקבות
הוא יופיו ואורכו
כל פיתוליו
|
פנייך קרב
איפורך צבעי
מלחמה
טבעות טבעות
עשן מפיך
תשדורת לא
ברורה
|
מביטה קנקנך פנימה,
בעפרון איפור מתקנת
קנקנך החוצה,
|
שמיים מגינים מעל,
בשכבה של ענני זעף.
לחץ ברומטרי ממערב
יגרום להם להוריד
גשם, באיזשהו שלב.
|
בארבע כנפות
אהבה אחת
שניים אנו
|
כשחלקים ממני נופלים ברעש
השקט עומד מנגד.
|
וכשאאסוף קצת אומץ
פרוטה לפרוטה
ואז בעוז לבי
אצא לצוד לי תחבולה
|
כשניסיתי לתפוס את עצמי
הוא היה מהיר כמו שד
וחמקן כמו צל
|
אישה: "אם אתה גבר בוא אלי!"
גבר: "אם את אישה תתפשטי..."
אישה: "תבוא קודם אלי"
גבר: "קודם תתפשטי"
אישה: "אני מתפשטת ובינתיים תבוא אלי"
גבר: "אני פה לידך"
אישה: "אני עירומה"
|
אישה- אתה קרנף!
איש-ואת ג'ירפה
אישה -זה שאני יותר גבוה ממך ,לא עושה אותי ג'ירפה...
איש- וזה שאני לא אומר כלום לכמה אנשים ,למרות שבא לי..
אישה-פחדן !
איש -מכוערת..
אישה-טוב נו.. איזה חיה היית רוצה להיות?
איש- המממ...צפרדע..!
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אני שונאת
אותו.
או שהוא לא יורד
בכלל,
או שהוא מפסיק
באמצע.
ממאוכזבות
נאפסטר. |
|
