|
"אני לא רוצה שיקנו אותי," ענה לה השטיח, "טוב לי פה."
"אתה לא רוצה שיקנו אותך?!" נדהמה השטיחונית. "למה?"
"כי אני לא אוהב רגליים." ענה לה השטיח.
"שטיח שלא אוהב רגליים?!" השטיחונית כמעט נחנקה.
|
ושוב נשחק
מיטלטל בין הריק למאום
כל כוחותיי זועקים למנוחה
|
כרגב מתולם
בוהה במכורה
הבנתי שניטל מקומי באדמה
|
עכשיו נותרתי ריק, לבוש מערומיי
החנק מתהדק
אך אין איש צר עליי
|
And it's just a song for nothing
Just a song for everything you bound
When all i'm really trying to say is
How I love myself when you'r earound
It all comes down
To a song for nothing
|
she's
so beautiful
and she's
so woman
|
אורים ותומים הוא מותך לי
תומת האמת השפויה
שעת לכל חי לאסוף סבלותיו
בלי קשר לאיך שחיה
|
לו הכל
לו הכל רק ניתן ונלקח
לו הכל רק נבכה ונכאב כל כך
מבלי...
אבל אחי,
מת.
אחי שלי.
|
תני לי לאהוב אותך
תני לי לאהוב אותי דרכך
אל תביטי אל הרוח
יש כל כך הרבה עוד לאהוב בך
ואין איך
|
ולו הייתי גבר
זורם אתך הייתי
היו לי המילים
כדי לשתוק
ולחבק
|
אלוהים אוהב אותם צעירים
כי הזקנים כבר חכמים מדי
ומספרים בחשיבות איך אז, או שם
אמרו להוא, ואיך עשו
|
עשבי קיץ אוחזים רגבים דמויי אבן
נואשים להיניק גבעולם
את עוד שם?
ואם כן, הזוכרת
כיצד נאחזתי כמותם?
|
פתאום הבית ריק
ויש לו קירות ויש לו דלת
בעדה אני עובר
מהבדידות בחוץ אל זו שמתכרבלת
|
ובבית הישן ראיתי אותך קטנה
וראיתי אותו שמת מזמן
והיה לי אז בפה
טעם רע של הבנה -
כנראה שאלוהים הוא לא מכאן
|
ובעת דממה דקה
אדע אולי לשתוק ולא לסגת
ולא להתכנס
|
ועד היום שבא מחר
נעשה את הכל בלי לשנות דבר
וכך כמו מעצמו יפרח מה שרצינו
להיות בדיוק כמו שהיינו
|
זו העת לומר לך
עד כמה התגעגעתי
וזו העת לגעת בך
כמו שמעולם לא נגעתי
עד עתה
|
וביום השלישי אמר אלוהים כי טוב
ולא פעם אחת
רק פעם אחת ברא לו עולם
ושבע את טובו כל רגע כמעט
|
כשצעדייך טבעו על החול
שלד מדבר
כמו רפאים של ים
|
ליבי,
ליבי אל העץ הכרות
ליבי אל העץ השוכב
דומם
בינות לעצים שזה לא מזמן
עמד הוא זקוף
כאחד עימם
|
בלית ברירה נולדתי
ובטרם עת כהו עיני
|
כשלהט כשפייך
בין אור לבין צל
פרע את קרביי לרוחות -
זריתי מלחייך
על כל מחשופיי
לדעת כאב לפחות
|
כשהאור שלך
ממלא את כל החדר
ובאור שלך
כבר הכול בסדר
ואני עף אלייך
|
אם ישאלוך
במה יוחדה לחלד היותי
אמרי להם אך זאת:
הוא האיש אשר אהב אותי.
|
החושך שלי, ילדי האהוב
סתור תלתלים ונבון
שם לו קראתי כדי שישוב
תמיד בזמן הנכון
|
הוא מביט בתוך עינייך שנדמו
בהדים של מילותיו שנתייתמו
במפלים של הדמעות שאת כבר לא תבכי
צללים של המחר שבלעדייך
|
אם הייתי מבקש אולי,
אולי היה אפשר
לחסוך את כל המילים שלא אומרות דבר
אבל, אני כבר לא חייל
|
סופי מעגל מתרבים
עת שנים עורמות להג לרש
שעודו מנסה להגיע
לילד ההוא, המבוייש
|
וממילא אני שותק
וגם אתה מביט בלי אומר
המוות לא שינה אותך -
תומר
|
הנני ואצחק לך
או בשבילך
הנני ואשא בת צחוק
|
אם כך או כך, סתור ומסוייט אני כותב לך
את הקינה שבלכתך אבכה
|
וכך, אישה
באתי אלייך
וכך, הבאתי חיי אל סיפך
|
הבוקר בא, הביטי בו ילדונת
כל העולם ניעור אל חיוכך
ומזדקף מול פלא עתידייך
שמוכנים כולם לפקודתך
|
קו עיפרון
חרט בעופרת
את תום קינתי
מאז לידתה
|
ואין תירוץ
לגבר שאני מרגיש פתאום נובע
כשאת מגיעה
|
אם את באה אלי
אל תלכי לי
אם את באה עכשיו
|
כל כך יפה לי
כל כך יפה
אני לא ידעתי שיש יופי כזה
|
סדק דלת פתחתי אלייך
בחומות השקופות שלי
שתשליכי אותו במדרגותייך
ויהיה כמו שקט רך
להבעיר אותך
|
כשאת נוגעת בי לאט -
ילד מתעורר לעולם בטוח
ולא מפחיד יותר להיות אני
העולם כולו נסוג מבין אצבעותייך
דרכך אני נוגע
בי
|
ויש לנו סיכוי לטוב, אני בטוח
והעתיד עם ארנקו פתוח
ושתי סיבות טובות
לא להיכנע
יעידו שהחוסר לא פוסל בינה
|
אני לא אשנה את העולם
ולא אשאיר שריטה ולא סימן
ולא אותיר אף זכר לכל חוכמתי
כשאלך מכאן
|
לפני כן הייתי נורמלי
וכעת אני פצע
גדם אדם
עיוור וכושל בין פיסות אנשים
|
מאיה אוהבת את גלי
אבל לא יודעת איך
ולעיתים זה מסתדר לה
ולעיתים זה מסתבך
|
מי לך
לוחש אהובתי?
רציתי רק לשמוע
את דוק אנחת קולך
|
מי רואה בך טוב?
כשאתה מסיר את האיפור
מי נושק לכיעורך?
|
מעם עצמי יצאתי לניכר
אל גוף אישה תעיתי כיודע
את רסיסיי נטעתי בחובה
ואת מותי מצאתי
בעיניה
|
העיר שותקת
לא איכפת לה
שאני שולח בנפשי ידיים
|
כדי להשיב
את החופש ביחד
צריך את החופש לחוד
|
וכשהרוח בך דוממת
והשקט בך מופרע
יש לי
רק סיבה אחת לשמוח,
יום אחד אמצא אותה
|
את אהבתי חפנתי
גרגרים בידיי אל שפתייך
שתנשפי
|
אתה עוד מהדהד, זו האמת
ומדבר איתי עליה
איך שאם לא היית מת
היית בא עכשיו אליה
|
וכבר כיבורות מתכנסות לערווה
ושולחות שמץ נוחם
והיא כבר עזבה
|
כמו התעלסות של נדון
עם החבל
הצבתי כיסא כדי שתבעטי
|
ובעינייך ראיתי אותו
בוער סביבך בדמותי
ובשפתייך בכיתי אותו
כשחייכת אותי
|
קינה לך כשתלכי
כשעוד תלכי ממני
|
ומכאן
אין לי לאן
ואין לי מאין
העצב אינו מצער
|
חוויתי ממקום הכי קרוב לי מעולם
לחוויה
וזה היה הרגע
בדיוק כשנרעדת
הרגע בו שמעתי דומיה
|
בואו רק פעם אחת ננסה
להושיט לעולם יד או כיסא
שישב לו לנוח מעט
כי אוזל לו הכוח כמעט
|
וכל שכן, ולא
וכל אשר נותר בין פיכחותו לתמימותו
היא עצבותו
המיוחדת לו.
|
היום כשהוא מביט אלי
זה כבר לא כואב כשהיה
אני לא מתלבש מיד
ולא גואה בי שוב הזעם
|
ובינתיים אנחנו כאן
בינתיים שנמשך
מעכשיו ועד מזמן
אני אוהב אותך
|
|
|
אמרות זה חרא של
דבר. ידפקו לכם
את החיים.
גם זאת. |
|
