|
מתחיל אני בשורות אלה סיפור אשר יודע אני כי הקורא ינפנף בידיו
כקנה סוף ברוח לשלילת דבריי. אך את אשר עיניי ראו אין אחד יכול
לשלול.
|
בזמן הליכתנו ברגליים יחפות על החולות עוברת בנו צמרמורת. זהו
קוד קדום שדרכו אבותינו מדברים אלינו, אך אנו שכחנו את שפתם
מכיוון שרוב הזמן נועלים אנו נעליים היוצרות מחיצה בינינו לבין
אבותינו, נתק זה מקולל הוא
|
סידרתי במטבח מטעמים על המגש. מהסלון נשמעו קולות רועמים שהיו
מוכרים. אספתי את המגש לידיי ושמתי את פעמיי אל מקור הרעש.
|
|
|
אם ההיסטוריה
מעלה גירה
ומפריסה פרסה,
אפשר לשחוט
אותה?
סלוגניסט
מרקסיסטי מיואש |
|
