|
אני רואה אורות נוצצים למולי
מאירים מרחוק או מתוך תוכי
מסמנים נתיב בחשכת הליל
אל מקום שבו אולי אנצל
|
האקליפטוסים עצובים
אך לעולם לא יזילו דימעה
|
חמה ורוגעת כרחם בטוח
כאילו לא עמדה להיאבד
או אולי
להתאבד
|
כחתלתול תמים המזנק על טרפו
כחץ מקשת הופך את עורו
|
ועיני יבשות ובוהות
בעשן הסיגריה העולה
ומתפזר ללא תכלית כמחשבותיי
|
|
|
מוצא האדם
מפולין
(מפניני חכמת
אבא) |
|
