|
כְּשֶׁהַמּוֹרָה לַסִּפְרוּת בַּחֲטִיבָה שָׁאֲלָה
מָה זֹאת אָהֲבָה?
עָנִיתִי לָהּ שֶׁאָהֲבָה הִיא
כֹּוחַ פִיקְטִיבִי שֶׁהִמְצִיאוּ תַּאֲגִידִים
|
שֶׁיֵּדַע כָּל הָעוֹלָם
כָּאן כָּאן בְּנֵי אָדָם.
|
וְשׁוּב אוֹתוֹ הַשֵּׁד
שֶׁמְּקַנֵּן בְּלִבִּי,
וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנִי,
לְךָ לֵךְ
|
כְּמוֹ שְׁנֵי קְטָבִים
מְנֻגָּדִים שֶׁל מַגְנֵט,
שֶׁעַל עָף הַנִּיצוֹצוֹת וְהַדְּחִיָּיה
נֶאֱבָקִים לְהַנִּיחַ אֶת ראשם
|
כְּמוֹ ספירלה גְדוֹלָה
סוֹבְבִים חַיֵּי.
|
יֵשׁ אֵלּוּ הָרוֹאִים
אָדָם מַחֲזִיק בְּחוּט עֲפִיפוֹן,
וְחוֹשְׁבִים לְעַצְמָם,
כִּי באחיזתו מוֹנֵעַ מבעד הָעֲפִיפוֹן מִלִּינְסֹק
|
|
|
כל מי שאי פעם
אמר שזולתו היא
זבל - זבל!
פרובוקטורית. |
|
