|
דרור זאב מיינהרדט.
אני כותב כדי להעביר את דעותי לקהל, או כדי שיהיה לי
קהל, וכי שפה זה כלי שאפשר לשחק איתו.
"נפש אופטימית בראש מפוכח"
PRIMUM VIVERE - החיים מעל לכל
תהנו
בארוחת צהרים השניצל היה קר. בשלוש החלה הפסקת חשמל, ואין לי
מה לעשות. אז אוכלים שניצל קר. לא הספקתי לבלוע, ואמא סוחבת
אותי לקנות מכנסיים. עכשיו, אין לי בעיה לקנות מכנסיים, רק שלי
ולאימא שלי יש תפיסות שונות לגבי מהם מכנסיים ראויים. היא ישר
שואלת את המוכרת מ
|
יש לי נקודה על האף. היא אדומה. היא לא כל-כך גדולה, אבל אם
מסתכלים עליה מקרוב היא ענקית. אני לא אוהב את הנקודה שלי.
לפעמים היא עושה לי פרצופים כשאני לא מסתכל, ותמיד כשאני מסתכל
היא עושה את עצמה כאילו אני לא שם.
|
גוף מול גוף, רגש מול רגש
יד מנווטת סערות נפש.
|
יום-יום אני בוחר בך
באנוכיות רומנטית טיפוסית.
יום-יום אני חוזר אליך
העוגן של מציאות חיי
|
עם קץ הסכסוך - אשב עם אויבי.
|
והיא זונה את פירותיה-
היפה בנשים.
|
אראך יפת תואר
ונופת צופים.
רוקדת בהילה
|
בגיל חמישים, משבר החיים,
זוגות נשואים, מהרגל נשארים.
אהבה מתנדפת, שלוה מחפשת,
הלהבה דועכת, תכף נגמרת.
|
זו אדמתי מעבר לגדר,
גדולה, פוריה, עתיקה ומובטחת.
שם אבותי, שם מורשתי,
שם תהיה גינתי פורחת.
|
לכולם מותר היום
לשים טלאי כתום.
גם לסרב מותר -
|
טוב לי-
אני מזכיר לעצמי.
טוב לאדם להיזכר בשטויות.
|
מרחק נגיעה, כעולם ומלואו.
כבויות עיניה, חוקרות לבבו.
|
זו לא ממש אהבה,
וזה לא ממש כואב.
זה קצת חבל,
היה נחמד אבל -
יש לך דברים חשובים יותר.
|
כוכבים שלושה מבשרים הליל,
אך גם הזהר הצפוני
לא יתאר הילת נשמתי
בראותי ניצוצות עינייך.
|
חיים מבעד לחלוני
-אני מוכן.
הגשם יורד, ואינני נרטב,
כתפאורה במחזה, יועץ בעולמי.
|
יש אנשים יראי חוק
ויש אנשים יראי אלוהים.
|
יש משהו בעיניך הרעבות.
ברוך שמביט בי.
|
יש לנו גבעה
ויש לנו עז
ויש לנו מגדל מים
|
לא קלים חייה של אם בודדה:
הכאב נוטף לך מהעיניים
|
יום קריר בארץ זרה,
השמש מצירת בצבעי העיר.
|
במחוזות ילדותי אני מטייל-
פוסע בין רגעים שחלפו
|
נחמו נחמו אותי,
דברו על לב ירושלים
וקראו אליה
כי לקחה ארצי.
|
יש משהו מנחם בנחל
הרוחש מתחת לאוטוסטרדה,
מלטף בנגיעות ירוקות
שטחים מחושפים,
|
על חטא שחטאנו לפניך באמונה,
ועל חטא שחטאנו לפניך בבגרות;
|
במרוצו המטורף ייסוב העולם,
חיים במרדף לעתיד נעלם.
המאמץ מעייף ועדיין לא תם,
התפקיד מחייב- גורל האדם.
|
עשרים צעדים אחרונים - כאב עמום
זורם במעלה הגוף.
|
זעם וטינופת ברחובות- רק חולי ומחסור
ובין פרעות למגפות- על מי השם ישמור?!
וכל מניין בכל גלות- ישא תפילה דומה:
העם רוצה הביתה- הבא לנו תקומה!
|
המהום ברקע
טבע חולף בחטף
נרדם בתנועה.
|
אני אוהב כשאת במבוכה, כשמחלקים לך ברכות והעיניים הגדולות שלך
בורקות. את מנמיכה את הראש שלך רק קצת ובוהה עליי מלמטה.
|
הלו... הלו! תוציאו אותי מפה!!! אתם שומעים?! זונות! כולירות!
אתמול עברו שלוש שנים מאז שנכנסתי לחור המזוין הזה. שישה מטרים
רבועים מוקפים בקירות בטון מזוין, אפור וחור בתקרה. מקום
מגורים לעכברים, עכבישים, מקקים, נמלים ומטורף.
|
את מגעילה אותי. אני לא מבין איך את לא מרגישה ברתיעה שלי כל
פעם שאת נוגעת בי, באדישות שלי כשאנחנו מתנשקים, בקרירות שלי
כל לילה במיטה.
|
אהלן, קוראים לי אמיר, אני בן עשרים ושבע ואני גוסס. שלשום
גילו אצלי סרטן בגוף בפעם השלישית והוא כבר התפשט לכל הגוף.
בגיל עשרים ואחד וארבעה חודשים השתחררתי מצה"ל. בבדיקות לפני
הטיול לדרום אמריקה, מצאו אצלי גוש ממאיר מאחורי השכמה הימנית,
בקוטר שניים וחצי סנט
|
לפני זמן מה נתקלתי באלבום תמונות ישן, ובו תמונות מתקופת
התבגרותה של אמי. פתחתיו בזהירות וסקרתי את התמונות המודבקות
והמצהיבות. נעצרתי למול תמונה של אמי כבת 20 וברקע בית הוריה.
נזכרתי בפעם האחורנה בה נסענו לבקר בבית הישן.
|
רחל (לשמרית): "אני זוכרת שאמא שלך אמרה לי שאת רוצה להיות
מורה.
שמרית מהנהנת.
צביה (בגאווה): "היא לומדת באולפנת בנות יעקב. היא תלמידה
מצטיינת."
רחל: "זה נפלא! תמיד אמרנו בבית הזה שהמורים המחנכים את הדור
הבא צריכים להיות הטובים ביותר, נכון איילי?"
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
כל קייץ קורה
דבר מה...
פיני גרשון,
בשיר מחווה
למיצ'ל הכושי
שעשה את שלו. |
|
