|
כולם באים לשתות מן היריקה הגדולה
מרק של זכוכית,ילגמו כולם.
והפה יפיץ ניחוחות של אביב שחור.
|
תריסים של מיסתורין
מגיפים את נשמת הוויתך.
אתה האיש לא תדע,
מה בליבה מה בנפשה.
אישה אישה.
|
איש הלילה יוצא
תר אחר פיסות חיים,
פרורי אור,ריחות של נשימה.
|
האבנים מתגלגלות במורד.
מערבבות את עצמן בשאון המולה.
בשאגות קרב,בדהרה.
|
התלחש לי אלי ,
מה פישרי בסימטאות חרבות.
בין אבני אדם,
בין תזזיות אנוסות.?
|
השארתי את אורות הכרך מאחורי.
את פני הקדימו עצי היער,
מבעדם אפשר היה לראות את הלבנה הגדולה,
כל כך נשית ועגולה,
כתם של חלב טהור טלוי לו בשמי החושך.
|
אהלך שפי, בין עצי יער
אל שבילים מוריקי חי.
רסיסי הטל נאגרים על אצבעות רגלי,
כרימוני חיים.
|
התעברות של נפש בנפש
ללא נקודת זמן ארצית
טועם ,מריח ,ממשש,את האמת שלי.
מבין מה זאת אהבה ,
אך לא יכול לפרשה.
|
אתה מתעתע על שמן המרורים המפוחם.
צועק ונכרח בחול החם.
אלוהים לא יגיע לחלונך לעולם.
כאשר אתה אינך פילוסוף.
|
לא היות האדם הד
היותו הוא הוא
|
פרצופים.
ציורים סוריאליסטים.
מסכים.
בלילות פסיכדליות.
אנטנות קדושה.
|
קובע פגישה עם עצמו.
לא רוצה ללכת לעצמו.
איפה תסתיר את עצמך מעצמך?
רוצה הביתה לאלוהים...
|
ושוב השתיקה חורצת את האויר.
משאירה לחלוחית על הלהב.
כעוף השטן שבא לנקר את הפגר.
|
צניחה אל תהומות האני.
יציאה כנגד מבצרים איומי צל.
צלילה חופשית,ללא כיסא מפלט.
כמו השוטה בכלפים.
|
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
