|
כולם באים לשתות מן היריקה הגדולה
מרק של זכוכית,ילגמו כולם.
והפה יפיץ ניחוחות של אביב שחור.
|
תריסים של מיסתורין
מגיפים את נשמת הוויתך.
אתה האיש לא תדע,
מה בליבה מה בנפשה.
אישה אישה.
|
איש הלילה יוצא
תר אחר פיסות חיים,
פרורי אור,ריחות של נשימה.
|
האבנים מתגלגלות במורד.
מערבבות את עצמן בשאון המולה.
בשאגות קרב,בדהרה.
|
התלחש לי אלי ,
מה פישרי בסימטאות חרבות.
בין אבני אדם,
בין תזזיות אנוסות.?
|
השארתי את אורות הכרך מאחורי.
את פני הקדימו עצי היער,
מבעדם אפשר היה לראות את הלבנה הגדולה,
כל כך נשית ועגולה,
כתם של חלב טהור טלוי לו בשמי החושך.
|
אהלך שפי, בין עצי יער
אל שבילים מוריקי חי.
רסיסי הטל נאגרים על אצבעות רגלי,
כרימוני חיים.
|
התעברות של נפש בנפש
ללא נקודת זמן ארצית
טועם ,מריח ,ממשש,את האמת שלי.
מבין מה זאת אהבה ,
אך לא יכול לפרשה.
|
אתה מתעתע על שמן המרורים המפוחם.
צועק ונכרח בחול החם.
אלוהים לא יגיע לחלונך לעולם.
כאשר אתה אינך פילוסוף.
|
לא היות האדם הד
היותו הוא הוא
|
פרצופים.
ציורים סוריאליסטים.
מסכים.
בלילות פסיכדליות.
אנטנות קדושה.
|
קובע פגישה עם עצמו.
לא רוצה ללכת לעצמו.
איפה תסתיר את עצמך מעצמך?
רוצה הביתה לאלוהים...
|
ושוב השתיקה חורצת את האויר.
משאירה לחלוחית על הלהב.
כעוף השטן שבא לנקר את הפגר.
|
צניחה אל תהומות האני.
יציאה כנגד מבצרים איומי צל.
צלילה חופשית,ללא כיסא מפלט.
כמו השוטה בכלפים.
|
|
|
לוקח לך הרבה
זמן, שם
למעלה... |
|
