|
1977 דרור נולד, וזהו מאז רק התפתחות, לפעמים נסיגה
אבל רוב הזמן בדרך למעלה.
בבוקרו של אותו חורף מושלג מקלאוד החל את משמרתו כרגיל, בדיקה
שגרתית של הנרקומנים ברחוב חמישים ושש ואז מעבר ליד הקרטון של
אדמונד לברכו לשלום, אך באותו בוקר הקרטון היה ריק
|
את הגפרור האחרון שלי הדלקתי לפני יומיים או משהו כזה, כי
כשאין לך שעון השערת הזמן שלך קצת נדפקת. הדלקתי אותו כי הייתי
בטוח שעוד מישהו נכנס לעלטה שלי, שוב התברר שטעיתי.
|
היתושים והזבובונים הציקו לי, שוב מסתלסלים סביב לנורת הניאון
בביתן הלח. שבע וחצי, היא נשארת עד מאוחר היום, בטח יש לה
דברים לעשות.
|
"מה כבר יש לכתוב עלינו?", "על הכלום בינינו, על זה שכלום לא
קורה אף פעם"
"רגע, אתה אומר שאתה כותב עכשיו על משהו שקיים אבל בכל זאת אתה
ממציא אותו?"
|
|
|
פעם היה איש
כחול. הוא גר
בבית כחול, ישן
במיטה כחולה,
צחצח את שיניו
הכחולות במברשת
שיניים כחולה.
היה לו ראש כחול
ושיער כחול. יום
כחול אחד הוא
נסע במכונית
הכחולה שלו,
ופתאום ראה
בצידי הדרך
הכחולה- איש
ירוק. הוא עצר
לידו ושאל:
"תגיד, איך זה
שאתה ירוק?"
אז האיש ענה לו:
"אני? אני
מסלוגן אחר" |
|
