|
הוא - כחול מדים ועיניים, הם- חייו שהתלו בו
וטלטלוהו למחוזות בלתי צפויים ואף מעט הזויים, היא -
הירושה שהוריש לו סבו, ל.קיפניס, טוב, לא בדיוק סבו,
בן דוד של סבו, אבל זה פרט שולי. והכל כתיב, הכל
רשים, את הכל אפשר ורצוי לבטא במילים...מה קשה המילה
המדוברת, כה קלה תאומתה הנכתבת, כה קלה אך כה
מייסרת.
בוא נדבר על החיים, אתה אומר.
ומייד נרדם על הספה
|
ואחרי המלחמה הזאת,
יהיה שקט, שקט, שקט
יהיה שקט עד...
עד המלחמה הבאה.
|
פעם היו לו צרות בערמות,
היום רק בדלים של סיגריות,
עיתונים מצהיבים וסחבות.
קרוב יותר לא להיות מלהיות
|
כוכב נולד בערב,
בבוקר, כבר כבה,
זה מה שיש לך להציע ?
חיים סתם מתים, ו
|
בחיפושיי אחר המושלמת.
משלם הפכתי חצי
התנסיתי ולמדתי ואולי אולי הבנתי,
לא קוסמת או נעלמת,
המושלמת ?
היא בעצם לא קיימת...
|
אבא גיבור, אבא לא יחזור.
לא רוצה גיבור.
רוצה אבא
|
וינסנט היקר,
מה אתה רוצה לומר?
בוכה על החיים שלך.
אולי גם על שלי?
|
מילים שנאמרות,
נעלמות מהר, מתאדות באוויר.
מילים שנכתבות,
חרוטות בנצח, מתגבשות לשיר
|
הדג מסריח מהראש,
אבל אף אחד לא מריח.
כולם סותמים את האף,
מערבבים ומורחים את הטיח.
|
וככל שגובר וננסך ביטחונה
ענני הפחדים מתעבים בעיניה.
לרגע מבליח חיוכה הנבוך,
ומיד אחריו מרצינות פניה.
|
בחייך היית לדרך חבר.
בלכתך תחסר לכולנו יותר.
צנח לו הצוק לעומק המים,
נפל ועלה למרום השמים
|
הבוקר האיר,
ציוץ ציפורים,
השמיים נפלו, השמיים נפלו
|
איך את כבשת אותי?
איך את נטשת אותי ?
איש לא מציאותי.
חולשה שלי.
|
אני ממריא, רוצה לעוף אתי?
נרחף רק שנינו אל הכוכב הפרטי.
בחללית המילים, יהיה נפלא ביחד,
חללית המילים לעולם לא תנחת.
|
ביום הזיכרון לכדור הארץ,
כולם כיבו את האורות,
הדליקו לזכרו נרות,
זאת תקופה של ליקוי מאורות.
|
כלבים וחתולים בחצר חופשי.
כלים וכביסה עושה לבד.
לפעמים במקלחת עושה...
|
יש רגעים שאני מרגיש,
כמעט נורמאלי.
|
בגבו ירו. בלבנו פגעו,
והחור עודנו מדמם.
הוא לא יצחק יותר.
והרוב שותק... הרוב הדומם.
|
שכחתי את הלב שלי
בדירה בגבעתיים.
ז'בוטינסקי תשע עשרה,
קומה שתיים.
|
לב שנשבר משום דבר,
אין לי מושג למה זה נגמר,
לפני שהתחיל, לפני שהתחלנו, לפני שהתחלתי, לפני...
|
רוצה להיסחף אתך בים של אהבה,
ופוחד שנטבע במערבולות חיינו
|
נסיכות עירוניות,
באות, בוכות, הולכות.
הלב כמו שק אוסף את הדמעות.
נשאר לישון לבד, כשהן בורחות
|
עוד לא מאוחר.
להתאהב,לאהוב.
קססת עד קצות אצבעות עצביך.
הגיע הזמן,
|
ופתאום שוב...
עיניים נפגשות,
מבטים מצטלבים,
חיוכים נבוכים
|
וכמו תמיד כמעט,
חוזר לבד.
למצב הפסיבי.
|
ובאמצע:
אמא בוסר,
אבא בחוסר.
ילד שמשלים פערים
|
עומדים מאחוריי,
במקום לצעוק אחריי,
תומכים ללא גב,
מגבים ללא תמיכה.
אני לבד שם בחוץ,
ואתם רק מחפשים תירוץ.
קצינים של פלזמה.
|
רק כשאת בקרבתי,
רוצה אותך, תרצי אותי.
בפנייך לא עומד.
איך מול יופייך להתמודד.
|
בלילה באו המנאייק הכחולים,
גבוהים כמו עמודים, כאלה גדולים.
היה מלא רעש ובלגאן
לקחו את בוריס הנרקומן.
|
רוצה לקבל את פנייך בשדה תעופה הומה אדם,
קרייריסטית-הייטקיסטית שחזרה מאי שם.
ואני טוקבקיסט וחוטא במילה הכתובה.
ואחרי כשעה במיטה הגדולה נעשה אהבה.
|
פעם בחודש, כשהאבק מצטבר
במסדרון המשותף.
והביוב עוד מעט עולה גדותיו.
משפריצים עם צינור הכיבוי.
וסוחבים עם מגבים את המים.
שני הגרושים עושים ניקיון.
|
|
|
הצדק הוא עיוור
והמנוולים
שמובילים אותו
דואגים לשים לו
רגליים.
בוליביה. |
|
