"אני שואל את עצמי לשווא מה יקרה לו? האם הוא יכול
למות? כל דבר שמת, הייתה לו איזושהי תכלית בחייו...
אבל זה לא נכון לגבי אודרדק... הוא אינו גורם כל נזק
נראה לעין, אבל כמעט מכאיב לי לחשוב שהוא כנראה
יתקיים אחריי." (מאת פרנץ קפקא, תרגום חופשי שלי).

מעבר לכך שהקטע הזה פגע בי כמו חץ במטרה, אני יכול
לספר שנולדתי בשנת 1975, שאני גר בחולון, ושאני תמיד
אוהב לקבל תגובות (מכל סוג) על מה שאני כותב.

היום הראשון של האביב אורבני חמקתי מתוך הבית. מנגד בקע האור העז וטבע את דמותי בקיר הלבן. צילי חלף במהירות לאורך הקירות עד שהשתטח על הדשא שהיה פרוש אחריהם. זמן-מה חלף על פני אניצי הדשא, ואז החל לגלוש על תלוליות החול במגרש הסמוך.

בין-ערביים בדידות אני יוצא לעבודה קצת לפני בין-ערביים השמש מקבלת את פניי בעצבות נוראה אדמומית ונוגה היא נותנת בי מבט עייף.

הדברים היגעים והכול אורבני על הספסל שוכבים להם כתמים חומים של צבע, בין קיסמי העץ הדוקרניים. שיחים בצבע ירוק כהה צומחים מאחוריו, נחבאים ומשתדלים להיעלם ממבטם של העוברים והשבים. על הספסל הזה מתיישב אדם, מרים את תיקו ומסוכך על פניו מפני ענן העייפות.