|
היכן שולי הדברים
והיכן המרכז.
חיים שמתפרקים
קורסים תחת
עומס המציאות
היכן הבית שלי.
|
אם
יקרה לך משהו
אני אמות
כך.
|
את מתעוררת לתוך לילה
אפל ומתוק כמו תינוק בן יומו
כשפי אותי בשעות המתות
|
אז מה רציתי להגיד
למחשבות אתה נותן יד חופשית
שכן חופש הפך כבר למילה זרה
|
בראשית ברא אלוהים
את השמים ואת הארץ
ואת האנשים בינהם
ואת התבונה ואת הטיפשות
|
גשם הבכות הראשון ירד היום
כמו נטיפי סכין ממטיר וחותך את גופי
כל היום ערפילים כיסו את השמים
ואני התפללתי לאלוהי
|
הזמן הוא החופש,
החופש שאני חיה הוא הזמן של מחר
ושל מחר
ושל מחר
ושל עוד חודשים ושנים.
|
הגוף מבחוץ רוטט
מבפנים צועק
בשקט
|
זמן
מטפטף
נוקב
כמו מילים חדות
|
שום דבר אף פעם לא קבוע
אפילו לא הרוח
אף פעם לא נשארת במקום אחד
|
מילותיי... כחורים ריקנים נקובים בחזי
זורמות קופאות בשטף דמי
כה כבד הוא, כה כבד
עייף ודואב חסר מנוח
|
להסביר. להתחיל להסביר. איך מתפורר
הכל מבפנים כרסיסים דקים של עדנה
כשמסתכלים בעיניים שלו ברגע של אהבה.
|
שירי געגועיי
נובעים כמים בצל כמיהותיי
הבלתי מוסברות
לרקע צלילי פוליקר
|
פשוט לא לראות
את כל המכשולים לפניך
הגלויים והסמויים לעין
וגם אלה שאין מנין
|
תן לה לבעור
בכל מידת הרחמים
והחסד שבנינו
תן לה לבעור
|
צילום דיגיטלי שחור-לבן
קונטראס מודגש.
|
צילום דיגיטלי שחור-לבן
קונטראס מודגש.
|
ציור אקריליק על קנבס
60X30
|
אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
|
|
אני כבר עד כדי
כך מכורה
לסלוגנים,
שכשאני קוראת
בכל דבר
אפשרי-עיתונים,
ספרים, ואפילו
כשאני רואה
טלויזיה-אני ישר
מפנה את הראש
לצד הימיני של
הדף, כדי לקרוא
סלוגן.
מחולת נפש
מכורה. |
|
