[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דרור בלומברג
I'm a lost girl
In an apocalyptic world of zombies


אל היוצרים המוערכים על ידי דרור בלומברג
משורר שירים טרגיים




לרשימת יצירות השירה החדשות
זכרונות
אישה בפתח לחנות דגים
והיא נראית מאחור בדיוק כמוך

וידוי
כשאתה קורא שיר זה
האם אתה רואה אותי
האם אתה מפשיט אותי
מכל כוונה נסתרת וסמויה

ארספואטיקה
אילו טקסט זה היה נכתב
בלשון נקבה ודאי היה לו
ניחוח אירוטי קליט

אהבה
אני איני הומלס

גורל
האם איחרתי לפגישה?
אינני מאחר לעולם

הומור
מי שמועמד למות בתליה
לעולם לא יטבע
מי שמועמד למות בתליה
לעולם לא יפגע מכדור של אקדח

הומור
שאמות יקברו אותי בגן הירק
ליד העגבניות, ליד המלפפונים

הומור
כבר סירקתי את הזקן, אני מוכן
כבר התלבשתי חגיגי, אני מוכן
כבר החלפתי תחתונים, אני מוכן
כבר בישמתי את הנשימה, אני מוכן

ארספואטיקה
שירים חד פעמיים
להשליך אחרי השימוש
קוראים יקרים, קוראים
גומרים והולכים

בדידות
בחור דתי מחפש

זכרונות
יום יום
אני מקליט את הנשימות שלי
יוצאות כמו נמלטות ולבסוף חוזרות
לתוך תוכי

אמונה
נשימות כבדות על כרית
בסוף יום של אכזבות
השלמנו הכנסה
ביציאת סטרטפ עלובה

גורל
גם השכן התעורר באמצע החיים
הוא יורד מהמיטה
להרתיח שירים על אש קטנה

גורל
and when death shall come
let it in with peace
I don't need smoke and mirrors
and big gestures

יחסים
כשעזבת, עשית alt+f4
לאהבה שלנו,
לרגשות שלנו
לעבר שלנו, לזיכרונות

אהבה
את יבשת מגואלת מדם
שרבים וטובים נלחמו עליה
חופים חשאיים, מוזהבים
היסטוריה ארוכה

גורל
הוא יגיש לך עונג
הוא יגרום לך
לפרפורי תשוקה

סמים
אל תפרטו לי על הלב
אל תנגנו לי על הנשמה
אל תנסו לנחם אבלים
אל תפתחו בבית מטריה

אכזבה
הרשתות החברתיות מתישות אותי
מסבכות אותי, בייבי

הומור
לקראת זקנה, יקירתי
החלטתי לקמץ עם הלייקים
פחות לפרגן, פחות לסמפט

וידוי
בכל פינת רחוב
בכל סמטה חבוטה

סמים
איך באמצע החיים קלטתי
כמה אני מזויף
וכמה מזויף כל זה יכול להיות

הרהור
אני נכבש מהרעיון של
START OVER
בערוץ הילדים

גיהנום
This has been flagged as spam
This has been flagged as spam
This has been flagged as spam

גורל
לנסוע בזמן זה כמו
לצעוד דרך זכוכיות
לעולם לא תדע איזו
תמונה תעלה מהבאר

אהבה
הייתי משלם הרבה
בשביל לצפות בVOD
אותך אוהבת אותי
אותך שוכבת אותי

געגוע
מאז שנפרדנו
אני נפרד מהעבר
מפריד את הכאב מהלב
כמו מפריד חלמון של ביצה

הרהור
שירת רשת
להשליך כמה חרוזים
כמו פירורים לציבור
ה א נ ו נ י מ י

אהבה
תמיד יהיה לנו את גוגל
אני אחפש אותך, גם אם
את לא תחפשי אותי

וידוי
כבר מזמן לא יצאתי לחופשה
מעצמי

מועדת, נחבלת,
בוכה ואבודה
את קוראת בשמי
אבא, אבא, אבא

אהבה
ובלילות אני חופר את דרכי
אל בטן האדמה, לצידך
להריח את שיערך
לאמץ את חום גופך

אהבה
היו לנו דווקא כמה לילות
לא רעים, טיפה מסורבלים
עם ריח של בוסר
ועשן של חולמים

וידוי
השירה הזו היא
א ו נ נ ו ת
(סליחה על הבוטות)

געגוע
שעות את מסתובבת
לא מתייאשת
מנסה ללכוד את תשומת ליבי
לא נותנת לי מנוח

הרהור
להוציא את המעיל מהארון
ולגלות אוצרות מהחורף שעבר

הרהור
אורות מהאמבולנס
באזור התאונה
אורות בדיינר הנטוש
רגע לפני שעת הסגירה

אהבה
חצי אישה, חצי תעלומה

יחסים
תמיד ישאר קצת אחר-כך
קצת שקט שלי ושלך

גיהנום
הגוף לא רוצה לישון
הראש לא נותן לישון

חרטה
איבדתי את היכולת לאהוב
ביום שבו נפרדתי מהכאב
אני מודה בכל האשמות
אז אין יותר ממה לפח

גורל
איבדתי את התמימות
בפינת רחוב, השלכתי
כמו קבלה מהמכולת

הגות
אין טעם לכתוב "הסוף"
בסוף זה מיותר
הסוף מגיע אליך בשנתך
או שאתה מתנה אהבים

אמונה
אין איש בשורה בעיר הזו
חדשות טובות זורחות
ושוקעות עם סוף מר

יחסים
מילים קפצו לי מהוורידים
ותווים הזלתי משתי עיניי
דיממתי את כל הרגש
עד שנותרתי ללא רגש בחיי

אהבה
האינטרנט שלך כבוי
אבל לא הלב
לא הראש החושב

גורל
אינני רגיל ליופי הזה
לטוב ולאושר הזה, כלל לא
מגע של רוח קרירה
וקרן שמש בהירה

חלום
אינני רוצה
ללכת לישון
למעוד, לדבוק
בקורי השינה

עצב
איפשהו מישהו מצית זיקוקים לכבודי
מישהו עורך לכבודי מסיבה
ואני לא מודע,

זכרונות
שירים או זיכרונות
ממלחמה שפג תוקפה

וידוי
יש אנשים שעושים כסף מדם
ויש אנשים שעושים כסף ממין
יש אנשים שעושים כסף מאוויר
ויש אנשים שעושים כסף מצחוק

ביקורת
איש לא באמת קורא
את השיר הזה
איש לא באמת נעצר
להגות את המילים הללו

הרהור
אלוהים הוא גבר
או אישה
מרירים
כואבים

אמונה
אלוהים אדירים
של חסד ורחמים
כמה שאני מתגעגע אליכם
מבלי שאני באמת מכיר

ביקורת
אלוהים נותן אייפון למי שאין לו ידיים
אלוהים נותן אייפון למי שאין לו עיניים

גורל
כל יום אני מוצא
דרך חדשה
להרוג את עצמי

גורל
אם למות
אז למות כמו כלב
באמצע מעבר החציה

תחושתי
אני שואף להיפרד
אני שואף לשכוח
מהיכן באתי ולאן אני
ה ו ל ך

גורל
הייתי רוצה להיות
תחת צל קורתך
במיטתך

אהבה
אנחנו לא שוכחים את המנוולים
שכבשו לנו את הלב
את החלאות שהחסירו לנו פעימה

גן עדן
אני אוהב את
שם המשתמש שלך
כשאני נודד
בעולמות וירטואליים

אהבה
אני או שאינני אני
או
הב או
תך

וידוי
אני בעיקר מתגעגע
אולי מתגעגע
כל חיי

וידוי
אני הולך לסלוח לעצמי
על כל השעות של השנאה העצמית
ההרס והבוז ששפכתי על עצמי
כמו שמן רותח על העור

מקבר
אני והחברים על אוטובוס הדמים
בדרך לחופשה של חיינו

יחסים
אני והחברים הווירטואלים
שלי עושים סקס וירטואלי
אבל הזמן שאנחנו מעבירים
והכאב עליו אנחנו מדברים

גורל
אני והשגרה שלי הולכים להצגה יומית
אני קונה לה פופ-קורן עם חמאה ומשקה מוגז
צופים בסרט שחור לבן, באולם חשוך,

געגוע
אני יורק את המילה תשוקה
על מיטתך, על בד גופך
הממכר, המתהפך כמו
ממתק אקזוטי דוקרני בפי

וידוי
אני כאן ולא כאן
אני כאן ולא מכאן

וידוי
בלילה, במיטה
מתחת לסדין
קובר את עצמך
בדאגות יומיומית

אמונה
אני לא אדם מאמין
אבל אני פוגש באלוהים
כשאני רואה את בתי
מחייכת מתוך חלום

אמונה
אינני בוכה, אינני מתפתל
מתקפל, מתחרט, מתעצל
בהליכה אנושית על פני
הימים הארוכים

וידוי
אני לא מסוגל לכבות
את עצמי
סיגריה, מדורה, תשוקה
אפשר לכבות
אבל את עצמי הלילה
אינני מסוגל לכלות

אהבה
אני מאוהב בנערה מתה
שטיפות דם סותרות משערה
שיני החלב נושרות מפיה

וידוי
אני מדבר עם עצמי
ואתם לא שומעים אותי
אני מדבר את עצמי ולא סותם
את הפה

וידוי
אני מול המחשב
את, בחדר השני
צופה בטלוויזיה
איך אנשים מתרגשים

אהבה
אני מחכה ליד הבית
בחשכה מוחלטת
עד שהבנות שלי מגיעות

שכול
לאחרונה
אני מרגיש מנותק מהרגש
הרגש שלי כלוא
בבקתה מרוחקת, בהרים

הרהור
אני מעשן את קיומי
לאט לאט יוצר ומסחרר סביב עצמי
טבעות עשן של זיכרונות מתפוגגים

ארוטי
אני מפת הפיקניק שלך
דמי רקום במשבצות
עורי המתוח
שדיי הזקורים

יחסים
אני קורא בלילה
את מרחבי הפרא
האינסופיים שבך
בדייקנות מופתית

אהבה
אני רוצה לחכות לך ברחוב
כנגד הרוח, כנגד הגשם
אני רוצה להפוך לאוויר
כנגד העוברים והשבים

געגוע
אני רוצה את המילים המכאיבות
שלך
שיטיילו לי על העור כמו נייר זכוכית
יתגלגלו במורד גופי כמו יהלומים

אהבה
אני רוצה לאחוז בידך
מחול אצבעות נסגרות
חמימות
אהובות

אהבה
וגוף ובשר וסט עצמות
שפעם כל-כך אהבתי
האם נגזר עליי כעת ללמוד
מהי סלידה?

גורל
רק היום, רק היום
אפליקציית בלומברג
בחנויות המובחרות
אפליקציית מוסיקה

גורל
אני מבשל את חיי על אש קטנה
מתבלבל, מתגלגל ונחבט
בדפנות של חיי

אהבה
העולם מורכב מצורות וצבעים
ואת הצורה האהובה עליי

מקבר
אתה
שחופר את קברי
אל תשכח לסגור את עיניי

וידוי
אתה הWaze שלי, את אומרת
בכל לילה אני מחשב מחדש
את המסלול למיטתך

כאב
אתה לא יכול להיות
כל היום מאושר
לחיות בלי

חלום
את ואני הולכים בירושלים
קולר של כלבים סביב צווארך
והאוויר דליל מצעקות ויללות

גורל
בדיינר, יושב לבד עם כוס קפה. חושב על הילדים ועל האישה
הכל נראה רחוק עכשיו

אהבה
את כל הגשרים שלא שרפתי למענך
אני סוחב כעת על גבי
כמו סיזפוס בדרכו אל פסגת ההר

כאב
את מזכירה לי כאב
בטעם שחור כמו
דובדבן בשל שנרקב

כאב
את שברון הלב יש לשמור לשעת אחר הצהריים
על גבי מצע גחלים לוחשות, על אש קטנה
לשמור את כל הזיכרונות הבוערים
את כל הזיכרונות שמתעוררים

ייסורים
באת לקפל את נשמתי
במקומות הכואבים
לקפל מלשון קיפול כמו
לקפל נייר אריזה משומש

ארוטי
גוף שמתאווה לגוף
מתבונן ולא מתרצה
אוהב לא אוהב
נוגע ללא מגע

כשאני מדבר על עצמי
בגוף שלישי אני מרגיש
מתנשא

גורל
בכיור יש כוס אחת
שקוראים לה בדידות
היא שייכת לי
אני מלכלך ושוטף

אהבה
בואי לא נדבר על הכאב
בואי לא נדבר על הבלבול
נשב ביחד בדממה

גורל
בדרך אל הקץ
בסופו של היום
כולנו עושים את דרכנו אל הקץ
במרכבת אש או מונית מסריחה

יחסים
בואו לא נדבר היום
אפילו

גן עדן
בואו נביא את הסוף
נניח בצד את הדאגות
נגמור עם הנשימות
התוכניות למחר

בדידות
יש פיל מפלצתי בחדר, אבל אסור לכם לראות אותו
ואסור ואסור ואסור
ואסור

אהבה
ברכבת התחתית
במוסיקת המעליות

הרהור
רקיע העיירה מתכסה בשמיכת עננים
וכל אחד נחפז אל עניינו
איש אינו מביט בחברו

וידוי
אי אפשר לבזבז זמן
על אנשים
אפשר להעביר זמן
לבלות זמן מסוים

זכרונות
בחודשי החורף
היינו מתכנסים במיטה
את, אני והתינוק

געגוע
בחלומות הלילה
חלמתי עליך
ביקרתי בבית ספרך

ארספואטיקה
בחלומי הפכתי לשיר
גופי ונשמתי
הורכבו או התפרקו
לצבא של אותיות

ביקורת
האבטלה מבטלת אותך
היא לוקחת ממך
גם אם תרצה וגם אם לא
את הכבוד

גן עדן
בכניסה לגן עדן יש
שיירה של כלבים עם
עיניים אדומות ושיניים
מ ח ו ד ד ו ת

הרהור
כוסות, צלחות ושברי חלומות
אני עבור מחדר לחדר
ומכבה את היום

יחסים
אני התפרים של ליבך
אני חשכת הליל כמו
שאני אור חייך

יחסים
לפעמים נשיקות, לפעמים פציעות
אומרת, זה הכל אוויר,
נוגעת, מפחדת ולא נוגעת,
את אומרת הכל בר חלוף

חלום
בלילה לח ודביק
את נצמדת ומבקשת
את גופי
בצידה השני של העיר

אהבה
במכונית קפואה בדרך לגיהנום
את יכולה להפשיר את שולי שמלתך

שעת תסכול אחת

געגוע
לקחתי את עצמי בן-ערובה
וכלאתי את הנפש במרתף
הרחק הרחק מאוזן אדם

מחאה
אומרים שיש בנות שנותנות
בפינת הרחוב, בחדרים החשופים
אומרים שיש בחורות שנותנות
מכף רגל ועד ראש נותנות

ארספואטיקה
בסוף היום,
לאן השירים הולכים?

אלוהים
בצד שלי של המיטה שקט
תנועות גופי מציירות דיוקן קפלים
של אדם בודד

בדידות
בקרוב צעדי מחול ישאו אותי
מחוץ לבמה המרכזית
היכן שמכריזים על הרגעים
המשמעותיים בחיים

חלום
בראש שלי
מישהו פותח וסוגר מגירות
סודות, זה הרעש שהכי מפחיד אותי

אמונה
וכשקרני החושך ילטפו
יעטפו ויגפפו את חושינו
נזרום לרגע לעולם הבא

גורל
להצפין את ראשי בכר ולחלום
כאילו לא כל כובדו של העולם
מונח על כתפיי

גורל
עכשיו גם אתם מונים את הדקות
עכשיו גם אתם בורחים לאשליות
כוססים ציפורניים מדממות
עוקרים דלתות, שוברים קירות

גורל
גברים צריכים רישיון
בשביל לברוח מהכישלונות שלהם
בשביל לברוח מהאימהות שלהם

גורל
אנחנו
שותים קפה
קוראים עיתון
נוסעים במכונית חדישה

וידוי
כמו תינוק מטופש נטול כל הגנה
אני נמשך אליך, הסוכריה האדומה

יחסים
כוס הקפה וחותם השפתון שלך
עם המשפט שאמרת - יותר,
אני לא אחזור

כשאמות אפסיק לשמוע מוסיקה
ואיש לא יגיש לי חפיסת סיגריות

געגוע
הולכים למתנ"ס השכונתי
שם על המסך הקרוע
מקרינים את הסרט
האהוב עלינו - געגועים

געגוע
אני מתגעגע לנערה
שלא כבשו אותה
מאהבים גדולים
ומאהבהבים חולפים

אהבה
אני רוצה להיות גרגר חול
מתחת לכף רגלך היחפה
לצרוב אותך במגעי החם

גיהנום
כבר חלפו השנים
נערמו ועדיין
אנחנו גורסים עם האוכל
את אדמת גרמניה

אהבה
גשם נוקש על חלוני
ואולי זו את שחוזרת

שכול
כמו חלפה הרעה מן העולם כך חלפו
עברו להן מילותיי על סף ארוני, על סף
מקום מנוחתי האחרון

תחושתי
רגשות האשם רוכבים עליי
כמו סוסי פרא עכשיו
כל-כך הרבה פנטזיות כשלו
בגלל המצפון

הגות
משוררים לא צריכים
להיות בדיאטה
הם צריכים להיות
כבדי גוף וכבדי משקל

הגות
את לא אהבת חיי
גם לא אם לילדיי
סתם דמות משנית
סתם דמות בדיונית

הגות
דף אינטרנט
זה
אינו זמין

ייסורים
בדצמבר השנה
לא יהיו תינוקות
יהיו רק גשמים ויהיו רק דמעות

כמיהה
להכנס לחדר כמו שאתה
ולצאת דרך הדלת כמו שאת

כמו דג מחוץ למים
כך האהבה מחוץ לגוף
מפרפרת, מתחננת
חוס עלי, חוס

אהבה
את,
עומדת על המדרכה
כנגד הרוח, כנגד כל הסיכויים
האהבה שלך יוצאת מגופך

וידוי
מיום ליום אני פחות
שומע אותך
ויותר שומע את עצמי
כמו שריטות על דלת ברזל

גורל
ומה עם אתה
לא כמו כל אחד
ומה אם אתה
שונה, מיוחד

אהבה
אתמול היית יפיפיה
ואני הייתי המוות
אתמול היית יפיפיה
היית האישה שאהבתי

בדידות
בלי טיזר, מוקדש לכל הבודדים
בלילות, בימים
לאנשים שמאמינים שהם הבדידות בעולמנו...

ארספואטיקה
כל פעם אני אומר שאני אפסיק ואז יוצא לי שיר חדש

יחסים
הבית הוא לא בית
ה ו א י ע ר

וידוי
זאת הבמה שלי
והמילים הם התוים שלי
שמלווים אותי ברכות מופלאה

הגוף שלי כמו ספר
רושם וזוכר
צלקות וקמטים
איך הזמן לא עובר

אמונה
הגיע הזמן לכאוב
לפתוח את הלב
עם דמעות צבעוניות

וידוי
הדברים שאני לא יכול לספר לך
יכולים היו להיות שיר עכשיו
תסריט של סרט אימה או מתח
אולי סרט אהבה עם סוף מר

שכול
בכל פעם שאני נזכר
בשדיים הנפלאים הללו
בפטמות עם ניחוח ההדרים

געגוע
איך שהלכת
הדיכאון תפס במה
אני מנסה לצוף על המים

עצב
הדמעות הכי מלוחות שלי
הן גם הכי מתוקות שלי
הדמעות הכי כבדות שלי

וידוי
הזמן דוהר ומתקדם
כמו פנתר שחור
בין סדיניי מיטתי
תוקף ומותקף

הרהור
בלי SMS, בלי
טרטור טלפון, טרוטון
אופיע מבלי להודיע
מבלי להתריע

כמיהה
היום הגיע הרגע שחיכית לו בגדול
היום הגיע הזמן לחיים לחזור

גורל
הורים צצים כמו פטריות
אחרי הגשם
לאסוף את ילדיהם

בדידות
הלילה אני פותח את הדלת
בפני כל העולם
ומחכה לראות
מי

הרהור
הזמן הוא זונה

הוא שורף לך

ת'כסף

אהבה
אנחנו עסוקים
בלהתחבא, בלטשטש
בלהתנצל ובלהגן
במקום לפחד ולהתאהב

גורל
החורף השנה כחול
כמו גלולת שינה
מרה וארוכה
להניח על הלשון

מצב
החיים הם
רצף של תמונות

אכזבה
בהמתנה לרמזור
כשהתותחים דוממים
מסעודת חג אחת לשנייה
בין שגרה לשעמום

ארספואטיקה
הטיזר אינו הקדמה
לא הקדשה
לא סינופסיס
גם לא הסבר

אהבה
היה לי הדם
שממריץ את גופי
ותורם לפעימות הלב
המוגברות בכל פעם

הרהור
יותר מדי דבורים
יותר מדי פרפרים
בבטן הרגישה

בדידות
היו לי משקפיים שראו אהבה בעולם
כל מבט היה עטוף בצמר גפן מתוק
של אהבה ללא פשרות, ללא מחסום

זכרונות
היו לנו זיכרונות משותפים בצבע
שהוצאנו אל האור ושטפנו בדמעות
היו לנו רגעים עכורים צבועי חלודה
שרצינו לקשט בפרחים ובתום

אהבה
היום שימשת לי מוזה
ואת לא תדעי על זה לעולם

הייקו הוא עובד זר
במדינה מתועשת

געגוע
הייתי השחר העולה ממיטתך
מתמזג עם חלקיקי האבק האבודים
בדרכם אל יום עבודה נוסף

מצב
דרור בלומברג
היה כאן
(חורף 2008)
21.11.2008

פוליטית
גלעד שליט
1.6.2006
היה כאן.

אהבה
הייתי כותב חיבור על מצב האהבה
בין צמד שדייך
משרבט שורות כשרשראות
על צוואר הלבן

נוסטלגיה
לעלות איתך אל חדרך המואר ולשתוק שעה
להתבונן בחפצים הדוממים, בספרים,
בתקליטים, בארון הבגדים ואז
להפשיט אותך במבטיי

אהבה
הימים ארוכים ועמוסים בגעגועים
אנחנו מצליחים לתפוס את נקודות האור
המעטות שביומיום ומייחלים לסופי השבוע

גיהנום
בלב היער השחור
מבצבצים כמו
שיני תינוק מפויחות
הזיכרונות ועמודי בטון

גורל
כבר שנים
שבא לי להקיא
על עצמי

גיהנום
כמו חיידק
כמו מחלה, מגפה
הגוף שלי בוער עכשיו
מספר, מדבר, משורר
את כל הרוע והזולות

בדידות
הכניסה לעירי
היא הכניסה לגיהינום
לפה מגיעות כל הנשמות

וידוי
כבר לא פשוט למות היום
כמשורר
הימים חולפים והשירים
מתמעטים

געגוע
אישה הולכת עם הליכון
בסמטאות הדלוקות של העיר
הולכת בעקבות נעוריה
הולכת אחר מיטב שנותיה

געגוע
הלילה הוא
המוות
מסדרון ארוך
ושחור

אמונה
הלילה מחשיך את בנייני העיר
אך לפעמים כמו מסך קולנוע
אור קטן מבריק מרצד, מאיר
חיים שלמים בתוך חלון בודד

ארספואטיקה
הלילה עצום ורחב
הוא מכיל בתוכו שירים כבויים
מכניס בשולי מעילו את כל צער העולם
וגם מספר שירים חדשים שאיש לא הספיק לחבק

גורל
הלילה שלכם הוא יום עבורי
ובו השמש זורחת כיהלום מושלם
ובו קבצני העיר משוטטים כנסיכים

חלום
הלכה השינה
ככלה סומא
ואני מדדה אחריה

אמונה
אנחנו המובסים, הנדכאים
גוררים את גופינו הרדוף
לקראת סוף היום לעבר
החשיכה הקיומית

אמונה
המילים שלי
מ פ ו ז ר ו ת ברחבי האינטרנט
כמו זבל שצף לו
ברחבי הגלקסיה

אמונה
כשאתה חוזר על ג'יפ המלחמות שלך
מהמלחמה הכי עדכנית, הכי אחרונה
שורק לי שיר על השלום בדרך לביתך

געגוע
הייתה אישה אחת
שהייתה מקמצת
במחמאות
שהייתה מסרסת

וידוי
המצפון שלי הוא גג רעפים רעוע וסדוק
דרכו תוכל להסתכל על השמיים הטהורים
עננים צחים עוברים, חולפים מעל המצפון שלי

חלום
פגשתי בו בקצה העולם,
צל או דמות שראיתי בלב של חלום
הוא החזיק עט ביד רפה ושרבט
על נייר בלתי גמיר

געגוע
בחיפוש אחר המשפט
שאותך אל זרועותיי ישיב

געגוע
אני נודד בחדרים נגועים
ומתמסר לזרועות זרות

געגוע
כמו ספר שמנסה
לשכתב את השירה

אהבה
להניח בצד את המילים, הדימויים
ולאהוב אותך כמו בפעם הראשונה
הידיים יכולות ללמוד שירה
כמו רקמה עדינה בידיים גסות

געגוע
אחרי לילות של תשוקה
ושיכרון חושים מטורף
את כעת נחמה האחרונה

אהבה
וכשהתנשקנו לראשונה
פרצה העיר דרכנו סכר
דרך גופינו המשתוקקים

חלום
לאט לאט הרחוב מתרוקן מהרגש
ודוהים הצבעים מכל ובכל פינה
הרעש שרדף אותי עד לפתח ביתי

הרהור
קראתי אתמול בעיתון
שבכל שנייה נתונה
העולם ממציא
את עצמו מחדש

אהבה
מסתבר שחייתי
בעולם הלא
נכון

חלום
אני גורר את
העייפות
בשערות לאורך
כל הרחוב

געגוע
העליתי באוב את זיכרונך
והוא היה חם, חייכני ונגיש
והוא היה איתי כל הקיץ
כמו צל הלך בעקבות רגליי

עצב
העצבות היא טעם נרכש
איש לא יבחר בה בטבעי
איש לא יזמין אותה ליומיום

הרהור
הפייסבוק שלי שקט כמו מאהב
אחרי ליל של תשוקה
איש אינו כותב דברים על עורו
ה מ ת ח נ ן

הרהור
בבית שלי
בחדר שלי
במיטה שלי
יש משורר

בדידות

וידוי
הקורא השקט שלי
זה שמשאיר עקבות
של בוץ על הרצפה
ויונת אוריגמי על המיטה

טבע
הקיץ נחרך, הלך
ואיתו כל
העיקצוצים הנעימים

געגוע
הרבה אבל קצת
תקוות תליתי בגופך
חלומות בהקיץ
הזיות של יום חמסין

גורל
המפיונרים החדשים
נמלטו במכונית שרד
שחתכה את הלילה
את לא יודעת שהם

הומור
הרוח מנדנדת ענף ועליו חמישה קופים ואת העולם כולו
כולנו מתנדנדים, אך מכחישים שזו
הרוח שמנענעת את הענף
זה הכל תנועת אגן של אוהבים, מלחמות ושדים

וידוי
אני מכיר את מחול
הרחוב הקטן שלי
את האנחות של
המדרכות הסדוקות

חלום
מעבר לשדות
האלקטרו-מגנטים
מעבר ליערות הצבע
וגיאיות הסאונד

תחושתי
השדה קובר אותי
מחבק אותי

גורל
הרחובות שונאים אותנו
הסמטאות משחקות בנו
מסבכות לנו את עמוד
השדרה

הרהור
עדיין הנשמה שלי מתגעגעת
לשפת החושך
לחלומות הבלתי פתורים, אפשריים

תחושתי
מצאתי את עדר
הכבשים השחורות
שחיפשתי כל חיי

וידוי
אני שב אל המקום
שבו אדם אינו יכול למות
בשלווה מבלי שהעולם כולו ידע

געגוע
השיר הכריח אותי
להתגעגע
להיפצע
כל פעם מחדש

הרהור
בלב העיר עומד לו בניין
ובבניין ישנו חלון אחד פתוח
דרכו אפשר לראות קיר לבן
חשוף ומשעמם ובתוכו חצוב

אהבה
השנה אולי אתאהב בקיץ
לראשונה
בקרני השמש החותכות
בבשר הרך, העגמומי

תחושתי
השנה האחרונה
הכתה בי כגרזן

הרהור
בשעת ערב
אני מסתפק בתה
שירת ציפורים אחרונה
וכיסא אחד מעץ

גורל
אתה קולט שהתבגרת
שהעור אינו נמתח כבעבר
כשאתה פוצע את שפתיך
ולוקח להן ימים להתאושש

אהבה
התמונה שלך ליד הפסנתר זו התמונה האהובה עליי ביותר
את יושבת עם סוודר אדום ושיערך מסתיר את מר חיוכך
את יושבת ליד הפסנתר וכמה שבא לי לנגן עליך

מחאה
ריחפתי לי
עד שהרוע קטף אותי
עד שצרות העין הרעילה אותי
עד שהכהות הכתה בי

וידוי
האמת
אני בא לפה בשביל
להתרסק

גורל
ואין באמת מנוחה לנפש, אין באמת מרגוע לגוף
כל הזמן אנחנו במרדפים לנכס לעצמנו את המחר

וידוי
ואם נגזר עליי ללכת
רוצה אני ללכת
בפאר ובהדר

וידוי
ואני את ההנאות הפשטות החמצתי
במרוצי המרהיב אחר דברי הבל ורוח
אחר פרסומות לחיים מוצלחים יותר

אהבה
ואת השירה שעליה חלמתי
ואת השירה שעליה חלמתי
ואת השירה שיכלתי לכבוש
גופך יהיה הפזמון
שאליו תמיד ארצה לחזור

גורל
והדקות חולפות, מתמעטות,
זולגות במדרגות,
טורקות דלתות...חרש, חרש

גורל
והלילה בא
בשמלת קטיפה
מתיישב על המדרכה
מקופל ומקיא חוט בד
דק, מושחר

וידוי
ואתה היית אולי כחלק מחלום
ניצב מלח במכנסיים ספוגים
כנגד הגלים, כנגד הרוח

גורל
להריץ את חיי מבלי
להשתהות על אף רגע

וידוי
וכבר מזמן לא ירדתי לשאול
לקחת את עצמי
מהמחשכים אל האור
להוציא את עצמי
זה לא קל

אמונה
וכל העצים מתפשטים
עלי ערוותם נופלים חללים בשלכת

וידוי
גודלתי בידיי זאבי שואה
והם השקו אותי במי סוכר
והאכילו אותי קוביות סוכר
ואת הירקות עטפו בסוכר

חלום
להיכנס לפאב
ושישאלו לשמי
אומר ז'אן
פול

ארספואטיקה
זה לא באמת שיר
זהו סתם תרגיל כתיבה
לכתוב מפחד שאשכח
את יכולת הכתיבה

יחסים
שנינו יודעים כבר אחת את השני
מזיזים את הגוף בהתאמה לאורך השנים

יחסים
אני לא זוכר את גופך, בטח לא
את נשמתך
בבוקר אחרי (כל המגע שבעולם)

אהבה
עד שפתאום אתה חש
בדקירה איומה ואתה נזכר
הגוף נזכר, מעולם לא שכח
את הנשיקות של פעם

זכרונות
זיכרונות הם כמו גלים
יש ימים שהם מכים בנו
יותר בחוזקה

גורל
תראי, העיניים נעצמות
והרגליים נודדות
הרחק מהמדרכות
אל האספלט הגורלי

גיהנום
פצוע וחבול
חבול ופצוע
כמה נהרות של דם

הרהור
חבר יקר או נשמה
להעביר איתה את החיים
בריצות מעל משוכות הזמן

אהבה
לבוא לחדרך
לביקור
לא בשביל לנשק אותך
לא בשביל לשכב איתך

יחסים
את כבר לא שולחת אלי יותר לחישות
צוואר, שפתיים וידיים שלא נפגשות
אני מתגעגע אליך ואת מתגעגעת אליי
הבית מתמלא בצעקות חלושות

אמונה
פנסים אדומים מול
שמים שחורים
ובית כנסת אחד
נטוש ללא תפילה

זכרונות
את הזיכרונות אני מחלץ
מתוך החורים השחורים
ממכלאות הזמן

געגוע
בחוץ יורד גשם
ושומעים את השכנה
בוכה על מישהו שעזב

וידוי
חזרתי לקרוא שירים שכתבתי
בעילום שם
כמו לחטט במגירה של איש זר

גורל
לשאול מה מאיר בן אדם
מה מסב לו אושר
ומה מכבה בו הכול?

אמונה
דפיקה על הדלת
והמעגל נסגר, הושלם

גורל
ובחסות העלטה
גורלות מתגשמים
אורות מצטמצמים
חיים שלמים מהבהבים

אמונה
גם בתחילת העונה
תמיד מרגיש כמו
סוף עונה

חלום
לחלום חלומות זה כמו
לקפל נייר אוריגמי
בידיים גסות

אמונה
לאחרונה יש תחושה
שהזמנים הטובים
חלפו עם הרוח

יחסים
ושפתייך החתומות היו כחומות רועדות
מתפללות למגע מנחם שלא יבוא

ארוטי
שוב החמסין הזה
שלא נוגע,
אני שוכב על הרצפה
בעירום מלא

תחושתי
הימים ארוכים מנשוא
ואין אוויר
אתה חולף בחדרים, פותח חלונות
ואין אוויר

אהבה
לחמש דקות הייתי רוצה
את העור שלך
את השיער שלך

גורל
היום אני חסיד אומות העולם
אז אתה יכול לתחמן אותי
אתה יכול לדפוק אותי
אתה יכול לקבור אותי

גיהנום
חפש את שיריי
במדורי הגיהינום
תחת אש ואיומים
תחת סבל וייסורים

כמיהה
יבוא יום שבו נפסיק לשמוע את המטוסים בשמיים
העולם יהיה דומם
חוץ משירת הציפורים
ושירת הילדים

כאב
לילה יורד על העיר
והוא ספרותי ודרמטי
מתגלגל כמו רעם
בועט כמו אגרוף ללב

מקבר
לאסוף חרוזים
בשביל לכתוב שירה
לרקום את המילים
בדם, ביזע, בדמעות

וידוי
מישהי פעם אמרה לי שאני אתחרט
שכתבתי מילים

ביקורת
למישהו חשוב שתדעו
שבר היא הכוסית הכי
שווה בעולם

גיהנום
עופרים פעוטים נחים

לצד הנחל המדמם

יחסים
כמו טורף ששמח לקראת טרפו
שחמק ממנו בהזדמנות קודמת
שמח אני לראותכם היום

ארוטי
ואני, כולי מרוכז בנקודה אחת
מחשוף חולצתך כשטעם היין
דוהר לי לתוך מערכת הדם

הרהור
מה זונה יודעת על אהבה
ומה הלילה יודע על אור יום
מה הקברן ידע לספר על החיים

קצרצר
אספרסו של בוקר
שותק בחולצת חורים
יהיה בסדר, אומר לעצמי
צהרים שלמים נפרשים
במראה האחורית

קינה
יש ילדים שצוהלים, בועטים ונושמים
ויש ילדים שלעולם אינם חוגגים
ימי הולדת

גיהנום
פותח פצעים ישנים
ושורף את קו הרקיע
עם מחלות חדשות

וידוי
עוד 24 שעות
שנה נוספת תגבר עליי
תדבק לעורי ותרכב עליי

געגוע
יום יבוא ונפגש
מותשים ומובסים
ניזכר ברגעים
האבודים שלנו

הרהור
ולפעמים אני מחסיר מילה כדי לשכוח

גורל
ובשעת ערביים מגיחים כל ה
ציירים, רקדניות הבלט והנינג'ות
בדרכן אל המתנ"ס השכונתי

גורל
יש
איזה גורל שמיועד רק לי

אהבה
יש אהבה בעולם
והיא חופשית והיא מותרת
אבל חוטים דקים ובלתי נראים
קושרים אותה לקרקע

כאב
יש ימים שבא לי
לרדת לכביש ולתת

וידוי
יש לי חולשה לנשים חזקות
יש לי חולשה לנשים מעשנות
שהולכות עירומות במסדרונות
שלא נגמרים

וידוי
לקחתי כדור שינה, כי לא רציתי

בדידות
כדי להפיג
בדידוצער
הלכתי לבקר
אנשי יגון וכאב

גיהנום
כוכב מנצנץ מחוץ לחלוני
כוכב של אנטנה סלולרית

געגוע
להשתוקק לכסות אותך
עירומה, בלילות הקרים
להיות העלה, כסותך

וידוי
כל הלילה בכית לי שאת מותשת
שאת עייפה ורוצה לישון
לא הרפית ושרטת לי את המחשבות

וידוי
כל יום הוא מלחמה
על המקום
אם מותר לי לנשום

אהבה
כל סיפור אהבה מתחיל בעווית של כאב
טיפת דם ואלימות סמויה
נשימות כבדות, נשיכות על צוואר

כמיהה
המילה כמיהה
כמו תבלין אקזוטי

בדידות
כפתור מצוקה
לכבות ולהדליק
בחשכת חדרי

החיים הם כמו חנות מזכרות

אהבה
שיחות חולין וכריכים משותפים
שניהלתי איתך על כוס קפה
הם זיכרון דהוי

מצב
כשאדם מתעורר
באמצע הלילה אל תוך
לילה יותר שחור

אהבה
כשאנשים צעירים מאוהבים
הם צוחקים וצוחקים וצוחקים
ומתרגשים ומתרגשים ומתרגשים
ומתמזגים ומתמזגים ומתעלסים

געגוע
אם את הולכת
תשאירי פתק על
המקרר

וידוי
אתה רואה אישה
ומריץ לך בראש
סרט פורנו קטן

אמונה
כשבא הבוקר
נוצרות המילים הראשונות

יחסים
כשבאת אליי עם השיער הגולש שלך
ועם הלק המקולף על הציפורניים
נפרדתי ממך, אבל את היית שקועה

גורל
כשביתי חוזרת מהמלחמה
אני מאוורר חדרים
ומבשל את כל הדברים
הכי ביתיים
הכי אהובים עליה

זכרונות
כשהייתי ילד דהרתי אל הגלים
ללא פחד וללא מורא

געגוע
כשהכל נגמר
קבצים, קרעי עיתונים
פעם אמרת לי בדמיוני כי
אפשר לקטלג את הרגש

גורל
כשהמחשב דולק
אני כבוי
תתחילו ללחוץ עליי
מבפנים, מבחוץ

אהבה
אנחנו עושים אהבה
לאורך ורוחב השדרה
רק שנינו קיימים
נדלקים וכבים

מקבר
בוא וחבקני כמו בפעם הראשונה לפרידה

וידוי
כשפורצים לך לדירה
אתה מתמלא שנאה
כלפי העוברים והשבים

ארספואטיקה
כששיר עולה באמצע הלילה
אל תשאל למה הוא בא
אל תשאל אם הוא צריך משהו
אם הוא מתכוון להישאר

ארספואטיקה
אינני כותב שירה רהוטה
אינני כותב שירה מדויקת, מבריקה
כתיבת משוררים, כתיבה תמה ויפה

ארוטי
ברחוב משדרים את מצעד ה-
ג א ו ו ה
אצלך עדיין הכל עם שלג והפרעות קטנות

ג'ננה
ושוב
לא באמת ישנים בעיר הזו
אם בגלל יללת תינוק חרישית
חנוקה

אמונה
לאבאתילהרוס
לא,לאממשלא

שכול
לאבד אדם קרוב
זה כמו לספוג סלע
שמושלך ללב אגם

ארספואטיקה
דפי שירה,
לא לקריאה
לגלגל לכדי סיגריה
ולהצית

וידוי
לא נותר הרבה
לשרוד עד אור הבוקר
ואז תתחיל ההישרדות
ה א מ י ת י ת

כמיהה
להדליק את האור
ולכבות
להפעיל את המיקרוגל
ולעצור

ארוטי
פטמות בטעם
שוקולד תפוז
נמסות, נמצצות בפי

וידוי
לפעמים אני מרגיש
שהיצר שבקצה החוט
הוא כמו לוויתן לבן וענק
שמטלטל את ספינתי

וידוי
לוח ליבי רצוץ ומפורק
ואני גופה שמתקררת
על רצפת עץ בסלון

יחסים
במכונית
לוקח את המחשבות לסיבוב
והעיר כולה קפואה
אין יוצא ואין בא

גורל
והנה חלף לו עוד יום
מבלי שזכיתי לראות
את עינייך החומות
את פניך הבורקות

וידוי
לילה, כבר מאוחר
לילה, אולי מחר
אבל עכשיו אני

אהבה
לילה, אתה ואני מחובקים
מקשיבים לשירים שקטים
עוצמים עיניים ונרגעים
מרמיסת החיים שבדרך

אהבה
לילה כחול ושקט לפנינו
לילה של עיר ללא מכוניות
עם בתים קטנים ואורות
שמאירים כל הדרך אל

אהבה
הלוואי והייתי יכול ללכת לישון
לדאות על כנף חולצתך המבושמת
בטרם יקום עליי צבא הקופים המכונפים
וידרוש את חלקו בעולם המתים

געגוע
לאן ברחו לילות הקיץ
החמים הארוכים
הדביקים העמוסים
בכל טוב של החופש הגדול

בדידות
לכל גבר צריך להיות מחסן נעול
שם הוא שומר את כל הסודות שלו
קבורים כמו גופות מנוצלות, מרקיבות
שם הוא שומר על השפיות שלו שלא

ארספואטיקה
אחרי שנים של
שתיקה מעיקה
שוב אני תולה
את חיי במילים

אהבה
לכתוב זו נחמה
לשחרר את השחור
שנדבק למחשבתך
נוזל ומטפטף כמו זפת שחורה

הרהור
זה הזמן לקרוע את החולצה
על חתיכת מבנה מילים
שלא תקרא עוד לעולם

אהבה
היא מפזרת על שמלתה
חידודי עיפרון
ומצפה את פיה בדיו
ובסוכר

וידוי
אני רוצה ללכוד את האור
אני רוצה ללכוד את הרוח
אני רוצה ללכוד את תנועת העולם
כשאת מסחררת אותו על אצבעך

יחסים
לא פשוט המרחק בין האוהבים
ביניהם תלויים מקלות כביסה
ומחטי אורן ובושם

זכרונות
לעולם לא
לעו לם
לא

גורל
בחדר מואר ונטול פרטיות
שנינו ביחד וכל אחד לחוד
בקריאות מקצה המסדרון
של חייך אנחנו קוראים לך

וידוי
לפעמים אני אבא שלך
ולפעמים אני חיית מין שחורה
ושיערה שנוטשת את הבית
ומצטרפת לעדר של אנשים

וידוי
לפעמים אני יוצא לרחוב
משפריץ על הקיר קרטון חלב
ודם

טבע
לפעמים אני מקנא בעצים האדירים
בגופם המעוות, המעוקל
ובזרועותיהם החסונות שמנסות
לחטוף חלק מהרקיע

שתי שכנות יש לי
מניה ודפרסיה
מניה אישה חמה ואוהבת
גרה בקומה האחרונה

געגוע
ידעו יותר טוב מאיתנו
אין לי ולך סיכוי להיות מאוחדים

גורל
כבר מאוחר מדי לחרטות
ומאוחר מדי לאהבה
כבר מאוחר מדי לאלכוהול
מאוחר מדי לשפיכה מהירה

וידוי
נשבר לי הלב
מי אני אם לא טיפה
קטנה ועלובה

אהבה
סבא,
נפרדנו מדמותך
מבלי להחליף באמת מילה
מבלי לקבל הזדמנות להגיד לך

הרהור
אוכל מגנום דיכאון
וסופר את הקלוריות
המגנום נמס בקרבי
מלחלח את השפתיים

אהבה
אל תגעי בי
כי לא אוכל אחר-כך לישון
ולחלום שכל זה אינו חלום...

געגוע
צריבה אחת קטנה
על עור שלא שכח
כמה המגע שלך נדרש
כמה המגע שלך מבוקש

ארספואטיקה
מדוע אינך כותב? את שואלת אותי ממרחקים
דרך הכבסים הרטובים, המטפטפים שלך
דרך המחברות האילמות האלימות שלך
שורות על גבי שורות של שתיקה מופתית

גורל
עוד לא נולדת
וכבר ראשי מתמלא
במוות, באלימות, במלחמה

גורל
מוסיקה שאנחנו שומעים לבד,
ביחד
כל אחד בחדרו, כל אחד בעולמו

ביקורת
עכשיו כשאני לבד
כשהלילה בוער

אהבה
תנועות מחול
ששרטטנו ביחד אמש
במיטתי

גורל
היום אני ילדה קטנה, תמימה
שלקחת אותה למסע מחוף אל חוף

אהבה
בחדר חשוך ומנומנם
אני מסית וילונות עבורך

כמיהה
אל תלכי, אני בוכה ופותח
את הברזים בכל הבית

אהבה
מטביע אני את אהבתי בבני
כי יודע אני שלא תמיד העולם
יחבק, יקבל אותו כפי שהוא

גורל
מי אתם אנשים אלמוניים
שיושבים בחושך במכונית
בשומקום
מפנטזים על המציצה שקיבלתם
בפעם שעברה

גורל
בלילה בעודי שוכב במיטה
אני חושב על כל המיטות
שעליהן לא קפצתי כילד
חושב על כל המיטות

ארספואטיקה
מיליםדביקותנדבקות
מטפטפותעלהלשון
איןאויראיןתחושתזמן
ומקום

וידוי
מילים יתומות
מבתים הרוסים
משירים נטושים
שליקטתי

וידוי
אני גירסת בטא
של השכן
גירסת בטא
של מאהב

הרהור
לא פעם נתקלתי במילים
שנחפזו להכתב, להצמד לנייר
כמו זונות המילים הארורות הללו
עוד לא הסכלתי להכירן והן

הרהור
מישו לא מוכר
מישו להכיר
מישו לאהוב
בלילות הקרים

געגוע
מישהו כתב שירה
על המדרכות
באותיות מנשקות אספלט

הומור
יש לי מכונת כביסה
כשהיא הולכת בשכונה
היא סוחטת
אנשים

געגוע
מכתבים ארוכים
מתכלים מתשוקה
כמו רעם מתגלגל
ביום בהיר

וידוי
מכתב לקלריס שלא אשלח
לעולם

אהבה
והלילה מלא ריגושים
קול קורא בחשיכה
קול מגשש אחר
קולות אחרים

וידוי
את השירה עליי
להגיש, לזרות
כקורט מלח,

גורל
אנחנו לוקחים את המלחמות
במנות קטנות
מנצחים ניצחונות עלובים
אבל בעלי משמעות רגעית לעצמנו

בקצה הכפר
ישנו פאב שנקרא
אכזבות ומלחמות
אליו אני הולך כדי

תחושתי
מנטרות קטנות
תפילות אישיות
הערות חדשות
לכתוב ולמחוק

הרהור
לא כל אישה
יכולה להפוך נער לגבר
צריך עצבי ברזל
ורגליים חורקות

גורל
בארץ זרה מנקה רחובות
מכוון ברדיו אנטנות
לארצות רחוקות

גורל
ספינות של דייגים
תקועות על איזה חוף
נטושות, מחלידות
מרימות לרגע חרטום

אהבה
מסעותיי הרבים ברחובות הרטובים
בחיפוש אחר אהבה מעולם לא הניבו פרי
מה לרחובות הריקים ולרגשות גואים?
מה לסימטאות המפויחות ולרגשות הנעלים?

וידוי
אני באמצע
מסע של הרס עצמי

אהבה
בואי נפרום ביחד
את מעיל האהבה
נחתוך את החוטים
בסכין חדה, ידידותית

אהבה
במעיל כפתורים
וצעדי גמד על מדרכות רופפות
נפגשנו ונפרדנו
בתשוקה סוערת

גורל
אני
את אבי הפסדתי
כמו שכולם מפסידים
בכניעה והסכמה

ייסורים
המצב רוח שלי הוא כמו רכבת שיורדת
מ ה פ ס י ם
ואלפי קולות קטנים, מנצנצים שואגים בתוכי

גורל
מראות קטנות, סדוקות
מעוותות
ילדתי מרחמי

ביקורת
מישהו מנסה לעצור אותנו
לכפות את רצונותיו על הציבור
ולעצור את מירוץ המרכבות
המטורף הזה

וידוי
בכל פעם שאני יושב לכתוב
ישנה דריכות בלתי נעימה
כאילו קהל שלם עומד על הרגליים
לנגוס באבריי, כאילו עם שלם
דרוך על רגליו האחוריות
צמא למילותיי

וידוי
מתעד את חייכם
במילים
ופורש עם ערב,

גורל
אני משחקת במשאיות
עם רוחות בחדר האורחים
תנועת הרכבת נחלשת הערב

ארספואטיקה
תכתוב ברגעי המחנק
תכתוב ברגעי המצוקה
תכתוב כשהמוזה מכה בך
עם מחבת ברזל על קודקוד ראשך

גורל
גם אם
הנסיבות יביאו שזה
יהיה מרחוק

בדידות
מחפש נחמה ולא מוצא
יוצא עם הכלב וחוזר
מעברי חציה מעבירים
אותי לשלב הבא

שיר ילדים
תיקח נייר העתקה
ותצמיד לרחמי

הרהור
הלילה
נראה כי הצעירים
שייכים לעולם

וידוי
נפילת מתח
שוב אני מחפש את עצמי
או את מי להציל ולמי לעזור

גורל
הגעת לנקודה בה חייבים לעצור
הגעת לנקודה שבה תביט לאחור

כאב
שוב בנקודת ההתחלה
זו נקודה כואבת
לא משנה כמה אנסה
למשוך מהנקודה הזו

אמונה
נרשמתי לריאליטי
כדי לברוח מהמציאות
רציתי לדבר על עצמי
מול המצלמות

אהבה
תישארי עד הבוקר
בזיכרונותיי
תניחי את שערך הרטוב
על זרועי ותרגישי בטוחה
שאני לצדך

גורל
סבי כעס על העולם
שנים שהוא כעס

גורל
סבתי ויתרה על החיים האלה
והיא כמו חוקר ארצות אקזוטי
חגה לה לעולמות חדשים, מרהיבים

הרהור
אין לאן לברוח
כשהלילה יורד
כשהחדר סוגר
והעולם אורז מזוודות

בדידות
להישאר בלי סוכר, בחוץ
להיות מנותק מהעולם
לקרוא למישהו לחבק אותי
או להסתחרר מהבדידות

וידוי
פוקס
פוקס קידס
פוקס מן
פוקס וומן

גורל
סופי שבוע הם איים
ברצף של שגרה

מצב
סופישבוע אפורים, רפים
תלוים כמו סמרטוטים על חבל כביסה

ביקורת
אישה עוברת במעבר חציה
פתאום נכנס בה אוטובוס
היא שוכבת מדממת על המדרכה
שברי זכוכית בשערה

אכזבה
לשכב בזרועותייך
בלי דאגות
בלי לתהות מה
יכל להיות

חלום
סיפורים לפני השינה
ושירים שלא נכתבו
מפליגים כעת מנמל
מזוהם בסוף העולם

כאב
ספינה אקח לי
אל לב ים
מפרשיה שחורים

גורל
בחשכת הליל הקודר
אם תסתכלו לעבר האוקינוס
תראו ספינות רפאים מגיחות
עם אור בוקר ראשוני

בא לי להתעלס
איתך בלי שאלות
באלף ואחת תנוחות

אכזבה
טוב, עכשיו אני אכתוב שיר
סתם שיר, לא משהו ששווה
להישאר ער בגללו

בדידות
הבדידות שלי
היא עבודת יד
שאני רוקם
בכוחות עצמי הרפים

געגוע
בכל פעם שאתם מעירים לי
גוערים בי, מתקנים אותי
אתם כמו מעבירים
מחט על לוח ליבי

גורל
פתאום, באמצע הלילה
קלטתי שאני תקוע עם עצמי

וידוי
רק אדם שבורח מעיר
יודע לחזור ולתת אהבה
לרחובות המתפתלים

הרהור
עוד מעט יגמר הסרט
אבק הכוכבים ידעך
ואנחנו נחזור לשאלות
הקיומיות כמו
מה נאכל היום?

הרהור
עונת הקיץ בפתח
והגופות פזורות בצידי הכביש
חיות שאינן עוד חיות
מבטן נודד מזעם להפתעה

יחסים
נשים עולות במדרגות
כמו נשמות תועות
לעבר עזרת הנשים

וידוי
מאז שעזבנו את העיר
אני

געגוע
עיטורי פרידה
מצטלצלים על לחייך
בדמות דמעה שקופה

תחושתי
ירח שיכורים
מעל הפרברים
ולי אסור לחזור
אל העיירה הזו

וידוי
זה לא פשוט
לעמוד מולך עם כל החולשות
ולהתחנן לאהבה חורכת כמו פעם

אמונה
על מה בנים חולמים?
על סוסי עץ ומלחמות
על בנות יפות ומפלצות

אהבה
את מפזרת פירורים שאלך בעקבותייך
אל מעבה היער

וידוי
בלי כאב אבל עם המון כאב
בלי לנשום אבל היו
הרבה נשימות

וידוי
אני מרגיש
שאני יכול למות עכשיו
כתבתי כל מילה אפשרית

וידוי
היה לנו עץ עירום בשכונה
עליו הייתי תולה בדמיוני את שיריי
אותו הייתי מקשט בחלומותיי
מדליק ומכבה תקוות ושאיפותי

אהבה
בחלומי התהפכתי
ועמי הפך שערי
לשורשי וענפי עץ פרי

אהבה
עקבות עכורים של חורף
שפג תוקפו
לפנינו נפרש הקיץ
ריחני ופראי עם

געגוע
ערב החג ואתם
מוציאים להורג את קבצני עירי
את משוררי הזבל הגלמודים
את רגעי החמלה האחרונים

אהבה
ערים או ישנים
ביחד או בודדים
כולנו באותה סירה חותרים

תחושתי
פיג'מת דובים
וילד אחד
שאני כה אוהב
עולים בדמיוני
משחקים עם רוחי

גיהנום
שמישהו כבר יעבור היום
וישליך לי את פירור
תשומת הלב שכה נחוץ לי

כמיהה
בלילות אני חולם
שאני נושך את צווארך
נושך ומנשק, נושך ומנשק

תחושתי
בא לי שוקולד
תחליף לסקס
זמין ומיידי

וידוי
הייתי יוצא הלילה אלייך
דלוק כולי בעקבותייך
בוער ברחובות

בדידות
מרחבי האינטרנט
התמלאו בצחוקים
וירטואליים

גורל
צחוקים מבוישים
כמו כתמי דם
על מטפחת רכה

אהבה
מכונת כתיבה וציפור שיר
מישהו הרי כתב לך את המילים

אהבה
בפינת רחוב אני תוהה
האם אפשר למעוד מאהבה
מחכך את ידיי ומתחמם מיופייך

טבע
ציפור שיר אפורה
חולפת מעל עיר אפרורית
בניינים חצובים בסלע
סלעי בזלת נושקים לסלעי גיר

וידוי
לפעמים אני נכנס למטבח
לשטוף כלים

אהבה
בקו האופק עמדת והסתכלת
על התנפצות הגלים

הגות
קיבלת SPAM
משמע אתה קיים

יחסים
קיץ זה שתיקות ארוכות ולחות
כשצללי השדרה מתארכים בעצלתיים

גן עדן
קסמו של הלילה
ושל קול בודד שהפר אותו
קול אחד שהייתי רוצה
לשמוע לצידי כעת

אהבה
אני רוצה להוציא
אותך מחייך
לשלוף כמו דג
מהמים

אהבה
בשעת ירח מאופקת
ניתן לקרוא לאהבה בשמה
להוציא את שמלת הכוכבים
מהארון המאובק, הנעול

וידוי
הראש שלי הוא כמו רדיו
ומישהו או משהו מסובב את כפתור התחנות
לפעמים אני שומע אופרה
לפעמים אני שומע צעקות

אהבה
יכולנו לעשות אהבה שעות על הרצפה
להתחמם אחת עם השני עד בוא האביב
ובאביב לשתוק, לשבת יחד ולהזדקן

ביקורת
רכשתי את הקול שלך בI-Tunes
קניתי את המילים שלך בAmazon
רכשתי דרך E-bay את השמש
את הכוכבים ואת הירח

שכול
תמיד רציתי לכתוב
שיר שכול
שיר שיחנוק אותכם
מדמעות

גורל
יושב בתוך פח לוהט
מוקף בזכוכיות רכות
פריכות, פוצעות

אהבה
כל לילה שנינו נפגשים
בשדות הירח
היכן שהבעיות חסרות משקל

שואה
שואות קטנות
מתבצרות בשעות הצהריים
בבתי הקפה של תל-אביב

הרהור
אחרי כל השנים
מה שנותר זה
שיניים רקובות

כמיהה
כשאלוהים יחזיר את המתים
אני אבקש ממנו מחווה אחת קטנה
שיחזיר לנו את הרגעים המשותפים
את הזיכרונות המתים והמתוקים

אהבה
אדם מתעורר באמצע הלילה
לצד אישתו במיטה, מתבונן בה
ויודע שהוא מאוהב

גורל
קודם תבוא הגאות
ותקח ממך את הכל
היא תנקה אותך, תזכך אותך
ואז תשאר עם השפל הגדול

זכרונות
שירה בשחור לבן
כמו שריקת האוטובוס
כנגד הרוח בפינת הרחוב

ארספואטיקה
שירה היא כמו פרפר
משי שחור
היא דבר פראי ולא מוחשי

ארספואטיקה
שירה היא כמו צילום רנטגן
פורנוגרפי

מקבר
לכל ים יש איש שמבקר אותו
כמו בא להיפרד בזרועותיו

שירה כמו רשימת מכולת
מילים צפופות וקצרות
מונחות על פיסת נייר
כדי לזכור

גורל
אני כותב
את השירה שלי
עבור איש אחד שאיננו
מכיר אותי

ארספואטיקה
שירה כתובה בתשע אצבעות
שירה שאפשר לכתוב גם אם
תשבור את האגודל
שירה מתקפלת אבל לא מתנצלת

גורל
בחשכת הליל
בחסות פנס רחוב
המגמגם את אורו
ופולט אדי שירה

חלום
עם לילה להשתטח
להתנות אהבה עם
הפסים הבזויים, הנחותים
שמתמסרים לכל

וידוי
בדקות מדודות של כאב
הייתי כולי אוויר לנשימה

קינה
יותר מדי זמן
אני מחכה פה
שתבחינו בקיומי

ארספואטיקה
אחרי זמן רב, נולד לו שיר בחשיכת הלייל
ינשופים נשאו אותו, עטלפים מיגרו אותו
מהאור אל החשיכה

בדידות
תמיד יהיה לנו
שירים בלתי גמורים
אליהם נוכל לחזור ולערוג

הגות
שירים לאישה מוכה
הם כמו כוסות רוח למת

וידוי
שירים שרציתי לשיר
ונתקעו לי בלב
באמצע היום
במירוץ הדמים

יחסים
אזעקות של מכוניות
מתחרות למרחקים

שיר ילדים
שני, ביתי ותחלמי
על הדובים הגדולים
ביערות האפלים

הרהור
יש שעות בהם
הספאם הוא נסלח
יש ימים בהם

ביקורת
שיר מספר 2 בנסיון לפתור
את בעיית האבטלה

עוד רגע אחד ואנחנו משפחה
אני, את, הילדה ועוד ילדה
בחגים יותר שמח, בשגרה יותר שגרה

אהבה
אני מתבונן בך ישנה
בתחתונים ובגופיה השחורה
גיצים של אהבה בלתי נראים
חולפים בינינו

כמיהה
אני רוצה את הגוף שלך
אני רוצה את הצל שלך
את השערות הארוכות והרכות
את העיניים העצובות, המבריקות
מדמעות
את השפתיים החושניות, המתוקות

אהבה
שירה
שירה שלי
שירשורה
שורות על גבי שורות
של אור וטוב לב

הגות
רציתי לכתוב שיר בסגנון
שירת ימי הביניים
אבל המילה ימי
נשמטה על הספה

אהבה
תווים שמתנגנים רק בצאת הכוכבים
מילים שניתן להאזין להן בשלוות נפש
רק בחשכה מוחלטת

מקום
שירת האוטובוס היא לא שירת גיבורים
זוהי שירה יומיומית שנכתבת על גבי דפי השיעמום
ה א פ ר ו ר י י ם , ה י ו מ י ו מ י י ם
היא נכתבת בשעות לא שעות ובאיסוף קדחני של רגעים

ארספואטיקה
שירים שעולים בלילה
בראשך הם הכרח של הנפש
כמו ציפורי שחר מקדימות בוא
הן עומדות בחשיכה מוחלטת

ארספואטיקה
זה באמת עובר
באמצעות מילים
באמצעות תנועה
של עט על הנייר

יחסים
שוב אשוב
אל מיטתך

יחסים
שלא תגידי שאני לא חושב
עליך
כותרת פולנית משובחת
לגלויה שלא אשלח לעולם

אהבה
לאחרונה
כל מפגש, כל אישה
נושאת את שמך

אכזבה
שמישהו יביא גרזן ויחסל את היום הזה
שמישהו בבקשה בבקשה יעשה לכולנו טובה

גורל
שמישהו ישחרר אותי מהחיים
שלי
יזרוק לי חבל של חמלה ורחמים
ואז יגרור אותי ברחבי העיר

כמיהה
שמרו מרחק כל מבקרי השירה
כל סוגדי האיכות, השנינות
קחו צעד אחרונית ואל תגעו
לי בשיר המלוכלך הזה

זכרונות
הקלטות פיראטיות
של רגש שנשחק
מחשבות שהתרוצצו
במוחי עד שהתכלו

גורל
אולי הפעם יפול להם האסימון
אולי הפעם יקבלו את המכה
שהנה הבאת אותה
ביצירה של החיים שלך

זכרונות
בשנה הבאה נסיים יפה
בשנה הבאה זה יהיה מושלם
בשנה הבאה את ואני בלבד
נגד כל העולם

כאב
בגיל מסוים
אחרי שחוינו כאב כה רב בחיינו
אנחנו לא מרגישים יותר בכאב
אנחנו לא מבטאים את המילה כאב

אהבה
הציפורים באות והולכות
ורק אני נותר על חוף הים

הרהור
כל האוטובוסים בכרמיאל
מובילים אל הביג

וידוי
ושהשלת את תחתונייך
סחבתי אותם מבלי שהרגשת
ויצאתי את חדרך

גורל
היום בא לי להיות
תלמה ולואיז

בדידות
מיום ליום את אומרת, נהיה קשה לחלום
זו הבדידות שמלטפת וחובטת בך בלום
מסתובבת כמו עיוורת בקניונים הנטושים
ומחפשת אחר חום ומגע של אנשים זרים

איך הגעתי לכאן? אני שואל כל שנה
ביום הולדת שלי
איך אני ממשיך מכאן? אני שואל כל לילה
לפני השינה

געגוע
לפעמים הייתי יורד לים
וצועק לעברו שיעשה לי ילד

געגוע
הייתי רוצה לשוב הביתה
בסל תפוחי זהב

הגות
בסוף היום
זה רק אתה
כנגד החיים

אהבה
תראי
אותי בעיניים שלי

יחסים
אתמול בחשיכת מיטתך ציירתי
על שיערך השחור
עצי פחם עם צמרות אינסופיות
ובצמרות הסתבכו ציפורי טרף


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מי אתן דמויות משנה בסרט שלי, שהולכות ברחוב ב6 בבוקר?

הרהור
הבוקר התעוררתי וגיליתי לאכזבתי שאני לא מת.
איזו אכזבה.
מה בסך הכל מבקש בן-אדם? לצאת באמצע המחזה?
לנצל איזו הפסקה?

אוטוביוגרפי
עוד מעט חולף שבוע מאז שהתחלתי לקחת את הסירופ לשיעול והשיעול
לא נעלם.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

טבע
אל היצירה
שלחתי את ידיי אל בגדייך הרטובים
ונשקתי לעור או לבד או לחלום שנשבר

דיגיטלי ש/ל
אל היצירה
Salvador Dali Lens
Black and white
Hipstamatic

דיגיטלי
אל היצירה
Salvador 84 Lens, DreamCanvas Film, No Flash

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
Americana Lens, DC Film, No Flash

דיגיטלי
אל היצירה
צילום צבע
Hipstamatic

דיגיטלי
אל היצירה
Loftus Lens, DC Film, No Flash

צמד תמונות
אל היצירה

טבע
אל היצירה
צילום צבע
במצלמת KONICA MINOLTA

טבע
אל היצירה
Hipstamatic+Swankolab
כרמיאל, צפון ישראל
Karmiel, North Israel

טבע דומם
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה
it's got to be perfect...

שחור-לבן
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה
צילום צבעוני.
שעועית אדומה.
Konica Minolta

צבע
אל היצירה
אחרי גשם של זרעים וזיעת גוף מסוכרת
אחרי החלפת שמנים ונוזלי גוף נלחשות
מילות הפרידה

סידרה
אל היצירה
צילום בצבע.
ברצלונה 2002.

סידרה
אל היצירה
Welcome to the Holly Land

טבע
אל היצירה
Lens:Melodie
film:BlacKeys Super
flash : Off
App Hipstamatic

סידרה
אל היצירה
צילום במצלמת WEB
דרך אתר FACEBOOK
תמונות בצבע.

דיגיטלי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
היא אמרה לי -
"זה לא בגללי זה בגללך"

טבע דומם
אל היצירה

טבע
אל היצירה
צילום טבע בכרמיאל

מעובד דיגיטלית
אל היצירה
צילום שחור לבן
שעובד ע"י אפליקציית Swankolab
הצילום המקורי צולם בעדשת Helga Viking
ופילם Blackeys Super Grain
בלי פלאש

טבע
אל היצירה
שוב חרב ביתי הנפשי
ושולח יד בנפשו, הבית

דיגיטלי
אל היצירה

אופנה
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה
צולם באפליקציית Hipstamatic
צבע 11.07.2012

פורטרט
אל היצירה
Hipstamatic :
Lens : Susie Film : Big up Flash : Jolly Rainbo 2X
+
Pixlormatic+

סידרה
אל היצירה
האישה שחלמתי אותה, שכחתי
פירקתי אותה לגורמים ולא הצלחתי
להרכיב את תמונת התשוקה המושלמת
עיניים, שפתיים, צוואר, איך הכל מתפרק מחולשתי

סידרה
אל היצירה
שחור לבן
דיגטלי

דיגיטלי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה
Lens : Salvador 84
Film : BlackKeys B+W
flash : off
Hipstamatic App 23/9/2012

דיגיטלי
אל היצירה
Lens - Matty ALN
Film - Pistil
Flash off
צולם ב15 ביוני 2012 בכרמיאל

סלולארי/וובקאם
אל היצירה

לילה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה
בכל זאת חודש עבר ואת
לא נראית בסביבה

סידרה
אל היצירה

צבע
אל היצירה
אני שוכב במיטתי
אבל אולי בחלק אחר
של העולם
אני עושה אהבה עם

שחור-לבן
אל היצירה
Lens : Salvador 84
flash : Standard
Film : Claunch 72 Monochrome
App : Hipstamatic

נוף
אל היצירה
נע מנקודה לנקודה
ובין הנקודות נפרשים
חיי

טבע דומם
אל היצירה
מרחוק נשמעת אזעקה
או קריאה לעזרה נואשת
הקול מזכיר לי אותך

צבע
אל היצירה
עמוד שדרה
עולה לשמיים
בכוס הקפה שלי

טבע
אל היצירה
וכל אחד עם ענפיו
כל אחד וציפוריו
כל אחד עם שורשיו
כל אחד לבדו בחייו

מעובד דיגיטלית
אל היצירה
מאחורי דלתות קשרתי את הרגש
נעלתי את כל יופיי, את כל אמונתי

דיגיטלי
אל היצירה
צילום. דיגיטלי. צבע.

גלויה
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה
פותח את חלון היומיום
ומוציא את הקדושה
מנקה את הארון, פותח
את הלב מהרגשות הקמוטים

אבסטרקט
אל היצירה

צבע
אל היצירה
את שירי הבית אני כותב
בתחתונים, במיטה, בשירותים
עם כוס קפה ואולי בעצם בלי

אירוטיקה
אל היצירה
תאהבי אותי תמיד
ואני אגמול לך
באהבה חוזרת


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
האמת שלא רציתי להתאהב

צביעה דיגיטלית
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
תדמיינו עולם שבו
אתם יכולים לדמיין הכל

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
צילום צבעוני באמצעות סורק HP

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
צילום צבע,
עיבוד PHOTOSHOP

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
צילום צבעוני באמצעות סורק HP

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
אתמול התוודת שעלו לך מחשבות
אסורות
עליי...

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
רק היום, רק היום!
חוברת הטרור הראשונה לצביעה לילדים
אל תשאירו את ילדכם מקופח, חובה בכל בית!
מפתח קורדינציה, דמיון ואת היכולת המטורית!!!

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
פופ

לחן : זלטה רזדולינה
מילים : דרור בלומברג

פופ

היה לי מפתח, מפתח שנהב
היה לי מפתח, אתמול הוא אבד
מפתח שנהב, מפתח ללב




אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
בעע!

פרובוקטור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 7928. בבמה מאז 3/12/01 0:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדרור בלומברג
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה