|
נולד ב1988. למד לקרוא ולכתוב בסביבות 1993, ומאז
הוא מסרב להפסיק. עדיין לא השתלט לחלוטין על אמנות
האיות הנכון, אך פלספן א-מורליסט שכמותו מסרב להודות
בכך, שכן מה זה כבר "נכון" או "לא נכון".
כתב בעבר עבור "מעריב לילדים" "מעריב לנוער" ועבור
"ראש1", ואף ניהל בלוג שלתקופה כמעט הצליח
ב"ישראבלוג" ("בלוג" של "זה שתקוע בפיפטיז").
בכל אחת מהבמות הניתנות לו הוא מנסה לאמץ סגנון
כתיבה שונה. עדיין מחפש את סגנון הכתיבה החדש עבור
ה"במה חדשה" שלו.
מאמין ש"דרור ארי גולדין" הוא שם טוב למשורר
(פזמונאי?) חובב, וש"דרור א. גולדין" זה יותר לסופר
חובב, אבל הוא עדיין לא משוכנע.
בתקופה האחרונה כותב בעיקר פזמונים ללהקה חדשה אשר
מקוה שתקום - "יוס'לה פפיש וההודי העייף".
בשביל להתמודד עם הנסיעות הארוכות הללו דאגתי תמיד להצטייד
בספר כלשהו - שיפיג את השעמום, ובמקרה הצורך (בייחוד כשהעייפות
משתלטת) אשתמש בו כמעין תירוץ בשביל לבהות באנשים וללמוד אותם.
בעקבות המלצות חוזרות ונשנות שקיבלתי באוגוסט, בתיק שלי היו
בתקופה ההיא בעיקר
|
אני רוצה לריב איתך בצרפתית, באוטו.
אני רוצה שנצרח אחד על השני ונשתולל,
ושברקע מגבים יחרקו על השמשה בקצב מונוטוני.
|
אז אמרתי ומיררתי
ושילמתי ושלום
אז למה פתאום
|
נשארתי ער כל הלילה
וחיפשתי לך כינוי חיבה
|
בחלומי עומד אני פרקדן בפני בורא עולם
איש אינו טוען בעדי.
לצדי אין סנגור.
|
את שואלת למחשבותיי
השקיעה שוב יפה לליבי
זה מנחם קצת בדרכו
|
יש לי סיבות להאמין
שהמהפכה תגיע
מנחלת בנימין
|
אני הולך עכשיו
אני הולך ועוד אחזור.
|
זה לא מבהיר עצמו, אבל ברור שמשהו שם
|
כשהחושך בא
כשגשום בחוץ
כשאהוב הלך
אז לאן אתה בורח?
|
הנה
עברו כבר שש שנים
ושוב אני באותה הנקודה
|
פגשתי יווני
שרצה להיות הלילה
כדי לראות אהובתו
דרך אלף כוכבים
|
התקרה נמצאת שם
שיהיה במה לבהות
העננים אמורפיים
שתוכלי להזדהות
|
יום אחד אבכה.
אני יודע. כבר אמרת, ראציונל.
|
עם כל הדברים הטובים שבעולם, לפעמים מתחשק לי להתכרבל
|
גם לחשוב על עכשיו
זה חשוב, חברים
גם לכתוב לה מכתב
לא לכתוב רק שירים
|
חיים,
הם לא באים משום מקום.
הם מוטלים שם בשטחים.
הם במטוסים מרוסקים.
|
בעוד שנים מעכשיו
בשירה בציבור
נעמיד פנים
שהכל ברור
|
יפהפיה אדמונית, שלווה ורועשת -
מבחוץ הכל רגוע, מבפנים את גועשת
|
כשהילכת שם למעלה
והבטת אל-על
מה ראית - את השמש או האור?
|
אני אוהב את השקיעה.
אך אינני אוהב את השקיעה בתל-אביב.
|
יש שהזמן מפריד ביניהם כמו ים כהה כיין
עליו יש לגבור במאמצים כבירים.
|
לפתע היא איתי,
כשיש שקיעה.
|
בלה לא מאמינה בידידים,
כמו שמלך סיאם לא מאמין בשלג.
|
איך אני אוהב אותך?
הרשי לי לא למנות את הדרכים.
|
דווקא בקינג-ג'ורג' אני תמיד מחליט
שלחיים האלה חסרה תכלית
|
משורר בקצה הדלפק האחר, קורא לה ילדת קינמון
היא שותה מקיאטו רק עם סוכר חום. רק, אבל רק עם המון
יש לה פרח אהוב, ושמלה בהירה, הנייד מצלצל - היא עונה
היא תמיד מחכה שהשיר יסתיים, אפילו כשהיא כבר חונה
|
וכמה ארס-פואטיקה כבר עט אחד יכול להכיל?
|
אס.אמ.אסים הם למשוררים,
האוהבים גונבים מבט.
|
לו הייתה מוטלת עליי
מטלת הכתיבה
"כתוב את יום אתמול
כשכותרתו היום המושלם"
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
לכבוד יום השואה
אני לא אצחק
היום מהסלוגנים
של אדולף.
צפיחית בדבש
לא צחוק ! |
|
