|
 
כי לא יכול להיות סוף טוב יותר, השבתי לה ברצינות. בכל סיום
אחר היית הולכת בלי סיבה.
בלי סיבה? הייתי יכולה למצוא מיליון סיבות מספקות.
את היית מוצאת, אבל לא אני, אמרתי.
|
"חשוב שתדע, אור, אמא ואני אוהבים אותך, אבל במידה וזה ישתנה,
ישנה תמיד האפשרות..."
|
את סיגל שמתי בבית בובות קטן שאבי הביא לפני כמה שנים מארה"ב,
כמתנת יומולדת לאחותי. לקחתי את בית הבובות לחדרי (להורי אמרתי
שזה קישוט מגניב, ושזה גם מתאים לאופנת היוניסקס שהולכת טוב
כרגע. אי אפשר להגיד שהם שמחו, אבל הם קיבלו את זה).
|
הבורדו והאדום שלי בפנים. תור נטע. אני מדליק סיגריה ובוהה
בגופה הצר נשען על השולחן. היא מסתכלת עליי ומחייכת. "תרגע,
חרמן", היא מכריזה בדיוק ברגע פגיעת המקל בכדור הלבן. מכה חזקה
ותוך שנייה כדור כחול מפוספס נכנס לכיס האמצעי
|
חנה הפכה בינתיים לבחורה מהממת, מושא תשוקתם של כל נערי
השכונה. הגוף הצנום והנערי הפך לארוך ורזה (במקומות הנכונים,
כמובן), עם זוג שדיים מהפנטים שכאילו שורטטו על ידי צייר
מחונן. רק אותי עדיין לכדו זוג עיניה החומות בהן הייתי מאוהב
כבר במשך שנים.
|
ואם לא נקום מחר
זה יהיה כל כך נורא?
|
אני וקפקא בקסטינה
בשיחה על אקזיסטנציליזם
ספרותי
|
אומרים שעץ נופל ביער
לא משמיע קול
ולי קצת קשה להתחבר
לקשקוש פילוסופי שכזה
|
בניינים מחייכים אלי בלילה
חיוכים מלאי שיניים
של תריסים לבנים
|
גבר, אתה בא למטרוק?
נקפיץ כמה טקילות
נדפוק את הראש
|
וגל אחר עמוס בעצב
וגל עצוב יותר
עמוס במציאות
|
הפעם לא נתחבק כשניפגש
ולא אלטף את גבך
לא אריח את המרכך בשיערך
|
שתי כריות ובחורה על המיטה
עוד מעט היא תתפשט
וגם אני אולי
|
לפמים, מילותיי נשפכות החוצה
כחול שפת הים מבעד אצבעותיי
מטאפורות זורמות,
ועולים ביטויים
אני מרגיש כמשורר, לפעמים
|
נוסע קדימה
ולא מגיע לשום מקום
ממש כמו בחיים
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
אינטרנט? לא
תודה, יש לי
אוטו משלי.
דוגמנית |
|
