|
ילידת שנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת.
בגילי המופלג, מחליטה סוף סוף להפסיק להשאיר את
השירים נעולים בקורטקס.
למה ינשופה?
למה ד"ר?
מתחילה לחקור אחר התשובות.
מאחר ואלו צעדים ראשונים על הבמה, אשמח להכוונה
ושיפורים.
חובש חבורות בחיוכים
מזוייפים
מחטא את מיטתך מאנשים
זרים
|
עשרים חלוקים לבנים, ניצבו קפואים
פחדתי להסב מבט, פן אהפוך לאבן.
|
בוא נשחק בול פגיעה
אני אבחר מספר
ואתה תנסה לנחש אותי
|
אני רואה בחורה יפה יושבת בשמלה סקסית בבר
ומעשנת סיגריה
והוא רואה אותה שוכבת בפנימית א'
|
בניתי לעצמי קיום
מלא זוויות ישרות
|
ברגע אחד
נשמטה הקרקע מתחתיי
הייתי אמורה ליפול, אך מצאתי עצמי מרחפת
דואה חרישית
|
הרי את לא מקודשת
וגם לא קדושה
רק גדושה מבושה
|
על כנפי תנשמות
חרש חרש
אטהר באור לבנה
|
שירים כמו סיכה
ארוכה וחדה
|
צוברות את הקילומטראז' של חיינו
צומת אחר צומת
|
אתה אולי אביר
אבל אני לא נסיכה
|
נח על צווארי כתזכורת ניצחת
עדי מבריק לאהבה פורחת
לעתים, מכביד על כתפיי כנחושתיים
משקל שליבי נושא שבעתיים
|
|
|
"ראיתי אותה
עולה מול קהל/
ידעתי שזה בכלל/
לא קל/ ראיתי
אותה, איך היא
פקששה!"
"עזוב בוא נלך
לבמה חדשה" |
|
