|
יש שבטים שחולים בהם ואוהבים למצוץ דם,
כדי שלא ישארו בריאים, שמצאו זהב באדם
|
בדרך כלל כשאני עייף
מישהו מזמין אותי לבילוי סוער
|
אחר כך בית הקברות הערבי, מתודה
בהשראת רוח הצבי.
ההמון שב בקיבוץ גלויות,
|
כשהייתי בן חמש
סבא היה בא מתל אביב לבקר אותנו
וכל שבוע, הביא איתו חפיסת שוקולד חלב בשבילי.
|
הבנות בקישוט מתרכזות, ומהלחץ
על כולם מתרגזות.
הבנים על הכיבוד ממונים,
ואת עבודתם, ברשלנות גברית חביבה מבצעים.
|
באופן די קבוע אני משוחח עם הרבה על הרבה.
איתך אני נפגש כל יום
לא מדברים,
על הכל כבר הספקנו.
בגלל זה אני כל כך אוהב אותך.
|
שנינו כל כך קרובים -
רק שני מזרונים
|
את אינך מיוחדת, ואין בכוונתי שנתאחד,
רק תתכופפי ואוריד לך את התחתונים.
|
ראיתי אותך רוקד
ומריח את ניחוח צווארי
|
שלום לך, את
שממך אני מנסה להתחמק ולהשתמט
|
שלשום בלילה
ראיתי את דובי מנשק את דליה
|
בתנועה נוסעים לסמינר
ועוברים פעולות
|
פיקאסו צייר את התקופה הכחולה
מגריט צייר את הבורגנות האיומה
|
כי לאה לא תבין לעולם, שאהבה
זה כאן על פני האדמה
|
כל אלה
מזכירים לי בחורה יפה ונעימה.
|
אולי כבר היית איתי
באותו החדר
על אותה הרכבת
|
תמיד אחרי לילה גדוש מאורעות
כיף להתפנק באור שאיננו מבשר רעות
|
אצוק עצמותיי באדמה
ובעפר ארץ ישראל
|
מה שהופך שיר לאיכותי
זה שילוב
|
השתיקות עצובות יותר
כשאין אדם קרוב
|
ברחוב השקט נח על הכביש
ובכתלי הבתים.
|
יקירתי כשדה ירוק לח
ברגעי קדושה של שיתוף קרוב ורך
|
לרוב השותפים שלי מעצבנים אותי -
לפעמים הם קטנוניים
ולי מתחשק לקטוע להם איבר בגוף
|
ערב שישי, שלחתי לך בהודעה - "שבת שלום".
|
בוא לחיות חיים סוציאליסטים אצלנו,
אנחנו שותפים.
|
כל החברים שלי עלו לתורה
ובטקס הייתה להם
טלית לבנה שחורה
|
כמעט ולא בכיתי אף פעם
כל גיל ההתבגרות, שהיה רצוף באהבות והתרגשות
|
מהר לפני שהכל מתנפץ. לפני שאבחין כי ליבי מתכווץ.
אכתוב על תקווה מוכרת, על מחשב פשוטה, כי בסוף אפספס את הילדות
הקצרה.
|
עצבות בלילות, קרירות בימים.
מנסה להדחיק, מחדש להדביק.
מחלקת העצב מוזמנת להתרשם,
בגעגועים אליה, אנוכי אשם.
|
את לא רוצה
מה את לא רוצה?
למה את לא רוצה?
|
ניצנים מוכרים מבצבצים בגופי.
ניצנים ישנים שעוד לא נבלו
מגששים, מתמתחים
עכשיו הם בדרכם לליבי.
|
היא שורקת מגדות נהר
בין שיחים רטובים
צרימות בלתי נסבלות
|
אנחנו הולכים ביחד לתאטרון
צופים בקומדיה של טעויות
|
לי אין שום ערך
לי אין שום משמעות
|
עצוב וגלמוד עצוב וגלמוד,
לפעמים נחמד להרגיש כך כשהכל אבוד.
|
אז פסעתי בשביל אט אט לעברה
הרמתי את ראשי ממש ממולה
ותוך כדי זרקתי בחופזה:
"שלום שלום, מה נשמע?"
והיא במקום לענות בקצרה
שפכה את ליבה ללא הפסקה
|
את בטח יושבת בחדר
על הספה הצהובה
בדים נוחים עור מעט עמום
|
עכשיו נפרדנו
וצריך כבר להתרגל
|
אני פוחד מאנשים, בגלל זה
אני לא מצליח לצייר
אותם ברור.
|
החלל משמיע רחשי
נשימות עמוקות וכבדות.
האור כבה בחדר
|
אז שלחתי לך תקווה חדשה
וכולם הינהנו, אישרו, מה הם לא עשו
ורק את ברוב חוצפתך
|
לעיתים את מתעצבת
ככה בזריזות
נהיית בודדה לצידי
|
כבר זמן מה
את נאנסת בהסכמה
אני אונס אותך עם רישיון
|
אח איזה צהריים של קיץ
חמים חמים, והשירים העבריים
והלילה של אתמול עם החול שנדבק
|
ברוב חוצפתי, בגסות המחשבה
ראיתי בך את עצמי
|
זה היה הלילה האחרון להרגיש
אני מצטער אהובה
|
כשהבנים והבנות יושבים ביחד
הבנים מתחילים עם הבנות בצחוק
ואומרים שהן חתיכות.
|
הלילה טיילנו יחדיו,
דיברנו על זה שכיף להיות צעירים
וקיווינו שנשאר כך לנצח
|
כל החרוצים מתעוררים מוקדם בבוקר
חולבים את הפרות ועובדים בשדה
מטפלים בילדים הקטנים
|
גם השנה ביום השואה
התאפקנו שלא לצחוק
בזמן הטקס.
|
אתם מגיעים אלי,
עצובים מלילה, כי נקטפתי
משלוותכם.
|
אינני יודע מהו סגנון הכתיבה האהוב עלי
לפעמים שירים פשוטים
|
לפעמים אני מבלה איתך יום שלם
בתל אביב, או בבית
|
בכיתה א' חשבנו שיהיה כיף לאהוב
שיחקנו באמא ואבא אוהבים
|
שירים ישנים של להקות צבאיות
נכתבו על בחורים ובחורות
|
ריבה נשפכה
על המשקפת הצבאית
העדפתי שלא לנגב
|
אני רוצה להרגיש ברור
וחד:
איך זה להיות בלעדייך.
|
לפעמים אני סוטה
לא סוטה מהסוג המלחיץ
זאת אומרת, לפחות את עצמי אני לא מלחיץ.
|
מה אני עושה פה היום
למה אני בכלל בעולם
למה אני בכלל עכשיו
|
רוצה לברוח לפעמים
לזרום איתך מן הפחדים.
|
אשליה חדשה צצה לפתע
ואני את ראשי בפחד מרים.
|
יצא לי שיר אחד ממש טוב
ממך.
|
בראתי עולם. אף פעם לא אחיה בו.
אף פעם לא תרצי בי.
|
נפגשנו בלילה מתוח, פלגמטי בלי בושה, מביט בעיניה
מחכה לתהילה, סופר כוכבים, שורק לעורבים,
|
עכשיו נשתוק קצת
נקשיב לאור
|
קשתות מסנוורות במים ירוקים
קשתות משתתקות
|
הייתי רוצה שתחייכי אלי
לפחות עוד פעם אחת
|
מעוך על הקיר, מלא השראה
נטול ירושה, מרושש מאהבה
אין המשכיות, זה מדגדג לי במהות
|
רגע חם, גם בלילה גם ביום.
חוסר ברירה, חוסר אונים,
תוצאה מאכזבת של חוסר במשאבים.
|
חול, יקום טובעני,
אותו אנו מרכיבים
|
בעיניו היא יפה.
יופי מיוחד.
יופי המקרין מסתורין, חוכמה ושובבות.
|
מחפש את הדרך, מסרב לעצור
את שם נמצאת, חזקה כמו קרן אור
|
באמת אני מנסה
אם רק היית יודעת כמה
|
אני אוהב אותך ואת לא שם
אני שואף אותך, בוכה אותך, זוכר אותך,
|
נבדד אני היום,
פוגש את דוקטור-פייק,
מלא אגרסיות של שלום,
מלא בננות כמו מטע בצפון
|
נער מתבגר,
הבטיחו לי אותך, כמו בסרטים
מלאה בהילולים
|
השתפכות הנפש ממתינה עד קץ.
לחשוף עצמי אל מול עדינותך הענוגה.
|
מתי תאמיני
שגם ביחד אבקש בנשמתך
מתי תביני
שבקשותי אינן כאיומי סרק
האם תתני הזדמנות נוספת?
|
אנחנו גדלים, זעירים ונעלמים
פעם היינו
|
גם כששפתייך נושקות
על בשרי
אני תמיד זוכר
|
ושוב אנחנו כאן,
מסתכלים ולא ברור לאן, מתקפלים כמו זחל,
אך נראה שהעולם מרוקן, מעניין דמיקולו,
רק כדי שיהיה מרחב מוגן.
|
הוא בתפקיד קשה להשגה
אף אחת לא תתקרב אליו
אף אחת לא תיגע
|
הוא רצה, אבל היא ברחה.
היא רצתה, והוא נשאר.
בסוף לא קרה דבר, אך משהו באוויר נשבר.
|
תמיד כשאני באוטובוס
שומע שירים
אני נזכר בך ואיך היינו מאוהבים
|
אולי זה לא הזמן לשירים
אולי זאת לא העת למנגינות
|
הדמעות שלי עלייך
מטיילות במחשבה, שוטפות
והלחי נשארת יבשה
|
מלחמת אחים
אני משפיל מבטי מולו
גאות ושפל
|
רציתי לקחת אותך
בלילה אפור קריר
|
אני מהמר, יש לי זכות ויש לי היתר.
משום מקום קפצתי, אולי בלי סיבה.
חכם מלומד יגיד שצדקתי, כולנו מחפשים השכלה.
|
עזבת לתמיד
ובינתיים אני מתנחם
|
איזה מין יאוש.
כמעט בלתי אפשרי הוא הגיבוש.
רגעים קלוחים טמונים בחלומות כוזבים.
רגעים קלוחים יצוצו מפתרונות סמויים.
|
לילה שחור
עצוב ומיוחד
לילה של אור
שלנו לבד
|
הולך בפחד מנמיך את המבט,
רועד, כמו שחקן מתחיל
על במת התיאטרון
|
ברחוב פסע ילד קטן עם מפתח,
לא ידע מה עתיד לו.
|
יש לה חומר טוב
מספק השראה
|
התעוררתי בפתאומיות מצלצול הטלפון
גיששתי לעבר השידה
|
אין לי לזרום יותר
ללגום יותר
|
אז מה את אומרת?
הרי ברור שלא אאכזב אותך. אין אמיתי ממני.
|
בסך הכל כמה שירים קסומים, מעלים אותך בי מחדש
ובעצם אף פעם לא עזבת, מהרגע בו ראיתיך, הילתך מלווה אותי בכל
עת.
|
בני זונות "כנסיית השכל" האלה, חבורה של פלוצים. מה בכלל הם
מבינים במוזיקה...
|
ניסיון קצת תמוה ליצור מצב אינטימי במילים.
|
אם הייתי יודע לשרוק ככה, הייתי שורק.
אם הייתה לי רמה באופניים, הייתי מסיע אותך.
|
|
|
זרקתי עליו כרך
של
האנציקלופדיה.
נו אתם יודעים
בליטניקה. |
|
