|
והולכים חבוקים, צוחקים, דוחפים עגלה
אל האופק, בו נסעתי הרבה פעמים באופניים
בלעדייך
|
עירום ועריה,
מכוסה בשליה
ואת מלקקת אותי
ואני רועד וקם ברגליים כושלות.
לובש ביטחון חדש שנתת לי
ואז מסתובב לראות אותך
נגררת, מתרחקת ממני
נשאר מצומרר, מסתכל בעיניים כלות
לשמוע אותך צועקת "אני אחפש אותך בלילות"
|
עדיין מחכה לך
עזוב ומבולבל
בלי קולר ליד שדה התעופה
|
זה כואב ומכווץ את הכל
אני משפיל מבט
לא רוצה לתת לזה למות
וזה ימות
|
חסר לגיטימיות מוסרית או אחרת, אני מסתובב לכיוון הנגדי
מנסה להסתיר אתכם מפניי
אבל אני רואה אתכם הולכים יד ביד ומדברים מקרוב
ולכן אני יורד לבד במעלית עמוסה, אל האוטו
|
אמרת לי שלסיפורים של ריימונד קארבר אין פואנטה,
בהקשר ומילים אחרות
אמרתי שאני רוצה לחיות חיים עם פואנטה
|
רק לכסון של מבט משתאה בעיניים גדולות
וחיוך של פליאה מזווית הפה המתוק בעולם
כדיווח תקופתי על כך שאהובתי אוהבת אותי
ואני מחזיר לה אהבה כמו מראה.
|
אמרו לי שאפשר
אז החלפתי
תסביך אם בתסביך אם אס אן
|
"האש ממילא עוברת אחרי כמה שנים, אני מסכים"
מי המטומטם שאמר זאת לצידך,
מרוקן את נפלאות מוחו המקובע
בסוג של כיבוי צופי
|
|
|
אבא שלך
ערומקו?
איזה יופי!
גם אבא שלי.
אפרוח ורוד. |
|
