[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על דותן טוקסאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי דותן טוקסאל היוצרים המעריכים את דותן טוקס
בימים לומד, באוניברסיטה ומחוצה לה, בעיקר על מוחות
ונפשות, בעיקר שלי.
בלילות בדרך כלל ישן.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלחמתי
שלושה אנשים נכחו בתדריך. השעה הייתה מאוחרת, והרוח בחוץ סוף
סוף שקטה מספיק כדי שיהיה אפשר לדבר בלי לצעוק.
"הטיל לא פגע", פתח א' בפשטות ותמציתיות.

אורבן לג'נד
מה היה קורה לו היתה ארץ שבה כל אסוציאציה היתה נכונה?
את יודעת מה זה? זה אקדח טעון שאת שמה בידיים של כל איש ואיש,
ופשוט ברור שזה לא ייגמר בטוב!

בלשי/מתח/ריגול
אלון לא דיבר. אף פעם. לא שהייתה לו בעיה במיתרי הקול, הוא לא
היה אילם וגם לא חירש. אבל מה שהכי הפתיע את כולם זה לא
העובדה שבגיל ארבע אלון לא אמר מילה מימיו, אלא העובדה שכמעט
אף אחד לא שם לב. גם לא אנשים כמוני וכמוך עם שתי רגליים על
הקרקע

סוריאליזם
הסיפור הוא כזה. יש כבל שמחובר למכונה גדולה שנמצאת מתחת לפני
הקרקע. כיום אף אחד לא יודע בביטחון מי בנה את המכונה או איך
היא עובדת, אבל זה מה שאנחנו יודעים: המכונה מחוברת לחשמל
בתחתית של בניין כלשהו בתל אביב, והתפקיד שלנו הוא לשמור שהיא
תהיה מחוברת לחשמל

אהבה
נוסעת באוטו בדרך לחתונה שלו, לבד. הוא כבר בטח שם, מתכונן,
ואני בדרך, מסתכלת על הנוף, באה להפגין נוכחות וללכת. פתאום
הטלפון מצלצל.

מדע בדיוני
אדם עומד מול המצלמה. המצלמה מתמקדת בפניו. יש משהו לא רגיל
בהבעת הפנים שלו. העיניים שלו מבריקות והוא נראה אחוז התרגשות
כמו ילד. ליד האדם יש מכונה גדולה, עומדת על האדמה, ברוחב של
מקרר ונמוכה מהאיש בראש. האיש מתחיל לדבר.

פנטזיה
הייתה אזעקה. פנים מבוהלות, חפצים נשמטים פוגעים ברצפה, ילדים
מבוהלים נדחפים ונופלים, ורואים בביטחון מלא את המוות שלהם
קרב, אבל אל תדאגו. בסיפור הזה כולם מגיעים למקלט. לא שזה היה
תלוי בהם בכלל.

אגדה
הצלחות יוצאות מהמכונה בערימות של עשר. הם זזות על מין הליכון
ארוך נורא שלכל האורך שלו יושבים אנשים, כולל אותי.התפקיד שלנו
זה לקחת את הערימות שיוצאות מהמכונה, ולהפריד בין הצלחות, ואז
להחזיר אותן למסוע כשהן מופרדות. אני די ותיקה פה, אז כמובן
שאפשר להגיד

התבגרות
קרה לכם פעם שהגעתם לנקודה בחיים שפשוט הגעתם למסקנה שנמאס
לכם?
קרה לכם שפתאום התברר לכם שהבעיות של אתמול הם שטויות, ושלא
שמחתם במשך חודשים?

אורבני
אם הייתי יודע ליהנות מהרגע, חשבתי לעצמי. כמו כל האנשים
שמטיילים להנאתם עם הכלב, או יושבים בבתי קפה, או הולכים על
החוף בשקיעה, מה הייתי עושה עכשיו? האטתי את קצב ההליכה שלי,
והסתכלתי לצדדים.

אמונה
"זה נס!" קראת אליי, ובלעת צחוק. "הם אינטליגנטים! הם ממש
חכמים! גאונים! אני יכול לדבר איתם והם מבינים! אתה לא מבין!
בוא תראה!"
"איפה?" שאלתי.
"תסתכל מקרוב".

הנסיך פתח את הדלת לחברו היקר. האיש לקח נשימה עמוקה והתמתח,
והכרס שלו יצאה עוד קצת מהמכנס הנמוך במילא. הוא חרחר וירק,
היישר אל אמצע הקשת, וגרד בפדחתו הדלילה.

אני מציל חיים.
יום יום, גם מאז שהשתחררתי מצה"ל, המשכתי לעזור לאנשים
הפשוטים, לחבר'ה בעורף. אם לא אני אציל אותם אז מי?

געגוע
אומרים שכשאתה צריך אותם באמת, האנשים שאוהבים אותך יהיו שם.
האם הייתי רחוק מדי מהאנשים שאוהבים אותי, או שהיה עליי באותו
זמן להסתדר לבד?
מהזווית המשונה שהייתי בה, החדר נראה קטן ושומם. אנדרטה
לניסיונות של אדם קטן מארץ רחוקה ליצור משהו קבוע, משהו שמרגיש
כמו

רק אל תשפטו אותי, טוב? אני שופט את עצמי מספיק. אפילו לא
נגעתי בתפוז מאז.

געגוע
אני זוכר כשנשארו עוד חמש עשרה דקות עד לסוף העולם.

אהבה
יש לי כל מיני דברים להגיד לכם אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל.
ובכלל, אתם מצפים לסיפור, אז אולי עדיף שאני אספר לכם סיפור
וזהו. אז בשביל שיהיה סיפור צריך דמות, וצריך שיקרה לדמות הזאת
משהו. נקרא לדמות שלנו מיכל, ועכשיו אני ואתם צריכים להשתדל
לשכוח את מה שאנחנו

המשכתי ללכת כמה מטרים מאחוריו, שומע את נקישות נעליו על
המדרכה, שאותה כמעט לא היה אפשר לראות, מריח את נשימותיו
באוויר,מרגיש את הרוח שעושה מעילו המתנפנף בכל צעד.
מעניין לאן הוא הולך.

חלום
במשך כמה דקות פשוט שכבתי על הגב והסתכלתי על העננים עוברים
לאיטם מעליי, שטים בכחול שבין הקירות שלי ומסתירים לסירוגין את
השמש. העיניים שלי התעקשו שאני מסתכל למטה, וכל הגפיים שלי
איימו ליפול הלאה ממני כל רגע.

אגדה
אי אפשר לשמוע אותה, אבל רוח כן יש פה. היא חלשה ונעימה,
ומעבירה בך מין ערפול חושים כזה כל פעם שהיא באה קצת יותר
בעוצמה. אומרים שלפני שמתים, החיים שלך רצים מול העיניים שלך,
אצלי אני מניח שזה קרה במשך כמה וכמה שבועות.

אינטרוספקטיבי
פתאום עלה ריח באוויר של מאהבת לשעבר, שלקח לי רגע להיזכר
בשמה, אך את הריח שלה זיהיתי מיד. כשזה קורה, הלב מיד מתרחב
ומתרחב, מה שמגדיל כמובן את שטח הפנים שלו, והופך אותו לחשוף
יותר לרוח ולקור. עדיף לו להשאר מכווץ וקטן, ליתר ביטחון.
לפעמים גם יש ריחות של חברי

הכל התחיל בבוקר לח אחד במאי. אני זוכרת את ההליכה בבוקר, בשקט
של הרחוב, שאחר כך התחלף עם הרעש של המיון. מאז נפלו הרבה עלים
מהעץ...


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
כל הדרכים הללו
הרחיקוני מאיפה שהייתי

ארספואטיקה
ללכת בחושך למעיין
שלא היית בו מזמן
ולקפוץ
ערום
פנימה

בתחתית הגרון הוא מתגלגל
עם כל ביס הוא נופל
עם כל לגימה הוא נשטף


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
את הסיפור האחרון אני רוצה להקדיש לך. אני מניח שלא היית רוצה
שאני אחשוף כאן מי אתה, אתה מאוד קנאי לפרטיותך, ולכן לא נשתמש
בשמות ואם מישהו אחר יחשוב בטעות שהסיפור מיועד לו, שיבושם לו.
אני ואתה יודעים שהסיפור הזה הוא במיוחד בשבילך.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
מי צריך פופיק
כשיש טלפון?

מיכלי


תרומה לבמה





יוצר מס' 80507. בבמה מאז 2/8/08 16:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדותן טוקס
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה