|
פרץ קטן של חיוך ניתז על שפתי, הצלת אותי, ייסורי נפוגו וקו
האש התרחק.
|
כשניסו לחפש אותי, אף אחד לא מצא - נחטפתי, עם זאת אני הכי
בטוחה בעולם.
|
דמעות של תמימות היו נאספות בעיניה כשגרגיר חול אחד הגיע. אושר
היה ניצת על פניה כשקבלה נשיקה, חיוך היה מתפרש על שפתיה
כשנאמרה המילה, אבל היא לא הייתה מאושרת.
|
היה בו קור ועם זאת חום, והיה בו אותי, ואני עליו - לבד.
מביטה על הכוכבים בתקווה, שיום אחד אני איבלע בתוכם.
מחליטה לקום ולהמשיך ללכת, לא רוצה לשבת לבד, לא רוצה שיסתכלו
עליי מוזר, רוצה להיות עם כולם ועם זאת להיות כולם.
|
עם השנים אני גדלתי והתביישתי לדבר עם חבריו של סבא,
עם השנים הם הזדקנו עוד יותר, וחלקם נפטרו.
|
הבטתי בידו והוא החזיק תפוח. אבל הוא היה ירוק. כן, זה היה
משה, ריח דומה מאוד אך שונה, כנראה שנסחפתי קצת רחוק.
כבר אין תפוחים אדומים.
|
דרך אחת
חצובה בשבילים קטנטנים
|
ותשתלי
אילן
ירוק עד
בתקווה.
|
Familiar smell of spices, wind, gunshot
Suffocates my memories
Leaving them to bleed
|
Today is one of those days
that I was blessed for seeing you in the morning.
Today is one of those days
|
Nothing else is left to be heard
but the piercing sound
of memories
|
cutting a flower
and life behind,
it's not me there
I cannot hide
|
חושבת הרבה
אשליות מתנפצות
רוצה רק לגעת
יודעת לרצות
|
מיום של חברות
ליום של אהבה
הוא לא מפסיק לסחוף אותי
לאיזו ארץ רחוקה,
|
אושר ואהבה
תקווה והצלחה
שלא תהיה ברורה
שלא תכלול אותך
|
אחת שתיים
עוד נעלמים
ללא סוף
אין לנו מנוף
|
אינני הוא
הקר
האכזר
המכרסם אותך באיטיות
|
תלויה היא
בין עמק להר
רוצה שיבוא
שיפסיק להיות לה קר
|
נושקת לשפתי
חוף צדפים עגולים
|
אתה
שממלא לי חלקים
שלעולם לא העזתי
|
לו רק אתמול
התבוסס בשנתיים
|
רקוד
לצד יערות
שזכרו את קיומי
וחייך
|
ממשיך הוא להיות
בשבילנו לא להתקיים
הוא לא נותן לנו לחיות
הוא מתעלם
|
ואלו נפרשות
מחפשות חום
אך היני
קרה.
|
שדה שושנים לבנות
מכסה מצבות
של אלו
שטרם הגיעו
|
פיצוץ ירח
תופס את מקומו של השקט
בצעקתו הנבלעת
אי שם בגלקסיה
|
יושב הוא שם
החבר הטוב מכולם
אותו אחד
שבשבילי הוא עולם
|
פותחת דלתותיי
לעברך
מי מסתתר שם
הכר לי אותך
|
ניפוץ הנהר הזה
שמוביל בתוכו את כל נפשות חיינו
|
והיא מתכנסת בעצמה
כשהעולם סביבה נחסם
לבה קופא
והוא בינתיים נעלם
|
שקט.
הכל סביב דומם
רעש.
רק כשהיא תיעלם.
|
השתניתי,
כמו משב רוח
בתוך מערה קרה
ממך,
אני שונה....
|
ואתה עם ליבי
לא חוזר
ולו
לרגע
|
הסתכל עליי
שקף מסתרי ליבך
בתקווה
ששם לא נשכחו זמנים
|
זוהרת היא הייתה
פרחה מעל כולם
כמו ורד אדום
שלא נקטף לעולם,
|
ריח אבק השריפה
מתנוסס מעל לבי
מחכה
לרגע ההתלקחות
|
שקט מתוח
מעוף הכנפיים
אותו חולי עצום
חולי שתיקת המים
|
יובש צומר
אוחז צווארי
בסובב עיניי
לעברך
|
שרשרת של אבנים
סוחפת אותי
לעולם של חומות
מפיותיהם של מלאכים
|
לב חצוי
אהבה מכופלת
הלב הוא אחד
מאוהב הוא אחרת
|
עינייך המנחמות
בצל התשוקה
שעטפה אותנו
ועכשיו אתה עוזב
|
טביעת רגליים
בעמקיי עצמות
שמהרו להגיע
|
שמיים כחולים
מקיפים את עינייך
|
מחשבה עמוקה
חוסר ידע מוחלט
מחשבה כה קלושה
לחשתי בלאט
|
הכחול העמוק
עוקץ הוא את עיניי
בעמידה מכופפת
עומד אתה כאן לפניי
|
חכמים אמרו
שאהבה היא עיוורת
הם אמרו
שהיא לעולם אינה נגמרת.
|
והוא רוצה להשכיח
לגרום לי לחשוב שזה שוב עוד חלום
|
ואז אתן לך לברוח
ואז אתן לך למצוא את האמת
אך תן לי רגע לאחוז
|
מנסה לעצור
אך מחוגי חיי אינם מתירים
וממשיכה להמתיר אנרגיה לכל עבר
|
מבטינו נפגשו
לא פעם אחת
חייכת אליי
עינייך לחשו - את
|
לא אומרת שהפסקתי
להקיף אותך מסביב
חייבת אני להמשיך
להיות באביב
|
זה מכרסם
זוחל בסדקי
ולאט לאט
ממית אותי
|
שלמות אגדית
נרטבת במטר עייף
של דם
|
ואני אניח ראשי
על חזך החשוף
בשעותיהן של אלפי זריחות
|
מנהרה שחורה
מוצאת את סופה
ובה השמש
|
טעם ליבך
כטעם יין ישן
המתעלה על עצמו
עם השנים
ויוצר רקמה מתוקה
של אדימות פנים
|
מעלה האור
מעלה הזריחה
ציוץ שלך
ואני איתך
|
וליטוף הבעתי
יאיר עיניי
ויזבח למרגלותיו
של מפל יבש
|
ובלבבם רק רצו
את ניצניהם לפקוח
את גבעולם הארוך לעורר
אך הצבעוני
שינה את צבעו
והיה לחיוור
|
גועשת בעיניה
וגליה נשברים
אותה דמעה
שמשנה לה מחדש את החיים
|
הזמן אמנם חלף
הם לא מבינים
היית אתה מיוחד
לא סתם יצור תמים...
|
100 קמ"ש
הם חותכים
100 סימנים
שאת פנינו חולפים
|
זמן
יחלחל לתוך ליבך
ואני
רק חללו של גזע
|
קרוב לעמוד
עם יכולת לגעת
הרצון שלי
האימה
עץ פרי הדעת
|
כוכבי לכת
מכוסים
במעטפת אטומה
של חנק נשמתי
|
כשאתה שוכב שם לצידי
ומשלב זהב בשביל שערותייך
שקט אתה כל כך
וכשנשימתך גוברת עלייך
|
מפחדת
אתם לא פה לידי
אני פה לבד
אין נפש חיה איתי
|
אתה רחוק
על אף שריחך עדיין בשערי
ממששת קרוב
חופרת בבשרי
|
כשהשמש שוקעת
והעננים מתאספים
כשאני יושבת פה
והפנים מכוסים
|
עזבה מהר
קשה היה לה לשכוח
לא תשוב יותר
אין לה כבר כח
|
מלא הוא בעוז
הצורך שלו
כלפיי
מגעו שתלוי
שתלוי בידיי
|
צלבים מכוסים
בשקיעתה של חמה
לצד דמותך
הענקית
|
חוצה גבולות דמיון
בתוך תעלה
שאינני זוכרת
כניסתה.
|
לו הייתי אחרת
וקבורה בתוכי
היום היה שונה
אתה - לא היית נוגע בי
|
ובמקום מושבך
שתקים בו את חלומותיך
רק
אל תשכחני
|
דלת נפתחת
מובילה אותי לקירהשני
דמותי משתקפת
ומסתירה מבטי
|
שורות אחרונות
של שירה מפורסמת
נקטעות
|
תנו לה להגיע
לאורותיה לעוור עיניי
רק שייגמר מהר
שיעלמו כבר כל צרותיי
|
תזחל,
כשארבע גפייך מתחככות בגופי,
תנשום כשנחירי אפך קרובים לשלי,
ורעד כפותייך יעלם
|
הרחובות אפלים
האור נסחף ברוח
מקומות נאכלים
הרעל שבתפוח
|
השמש זורחת לה על אתיקה, כשאני מחפשת את סמטאות ירושלים.
שלא אובד שם בפנים, נסחפתי במערבולת המים.
|
ריח הרים גבוהים
עוטפים את צווארך
גורמים לי
להשתטות למולך
ולברך על היום
|
שלום לך שמש גדולה
שלום לך מלאך
זו כבר לא הדרך שלי
פרוש כנפייך כל עוד אתה יכול
וברח
|
שדה דרדרים
חודר עורי
העבה
בדרך לשבילי
בריאתי.
|
דם הנסיך
שלעולם לא נמצא
מרחף
בלבבות כולנו
|
רצף אותות חשמליים
מעוותים את חוטי מוחי
מעבירים בי יד
|
חשבתי הרבה
על מה שהיה
על מה שאהיה
על מה שלא יקרה
|
ולרגע נזכרתי מי יושב פה מולי ומיד הסבתי מחשבותיי לכיוונו.
|
יושב בחדרי ומטייל במדבריות אוסטרליה
|
קר בשמיים. הסתכל. אני פה, למטה, פה.
אל תתן לעינייך לעבור דרכי שוב. הפעם לא אוכל לחזור לכדור
הארץ.
|
|
|
