[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על דורון שיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי דורון שיאל היוצרים המעריכים את דורון שי
נולדה בשנת 1985, השמועות אומרות שנולדה עם דמיון כל
כך מפותח, שאפילו חשבו לעיתים שהיא חרשת, כי היתה כל
הזמן נמצאת בעולם משל עצמה, לפני כשנה התחילה לכתוב,
עכשיו היא פתחה את העולם שלה, וכולכם מוזמנים להציץ
לתוכו




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני מתיישב לכתוב, בד"כ האצבעות רצות על המקלדת כאילו יש להן
חיים משל עצמן, אבל הפעם משום מה אני תקוע. לא יוצא כלום.
כבר שעה שאני באותה הפוזה, מול מסך מחשב חלק.

זכרונות
קמתי בבוקר סתיו, שלג לא אופייני החל מכסה את הרחובות, עלים
אדמדמים צבעו בו כתמים.
לבן לבן היה השלג, טרי לפני שהחלו לזהם אותו טביעות רגלים.

זכרונות
היי, קוראים לי דנה, והייתי רוצה להזמין אתכם להיכנס לתוך
חיי.
אני בת 22, ועד לפני שלוש שנים ו-10 חודשים הייתי סתם תלמידה
בבית הספר, כמו כולם, פשוטה, לא בדיוק מקובלת, רגילה לחלוטין,
בלי שום ייחוד.
בדיוק לפני שלוש שנים ו-10 חודשים, קיבלתי מכתב.

זוגיות
הם היו שלושה- דנה, יונתן ומתן.
דנה ויונתן הכירו מאז ומעולם, והיו חברים הכי טובים.
מתן פגש את יונתן בשירותו הצבאי, לפני כמעט חמש שנים, והם מייד
נהיו חברים טובים.

רובנו נולדים עם לבבות בשר ודם. היא נולדה עם לב זכוכית. לא
קר, או אטום, אבל רגיש ועדין. זכוכית דקיקה כזאת.

אהבה
הצלילים העצובים של באך מילאו את החדרון, ענוגים ומרטיטים
כתמיד, אבל הפעם, שלא כתמיד, נדמה היה שמשהו נוסף מתגנב
למוסיקה, מין קסם מיוחד, שלא היה שם קודם.

אוטוביוגרפיה
לפעמים, כשאני נשארת בחדר לבד, אני נזכרת באותו יום ראשון לפני
כל כך הרבה זמן, שבו נשארתי לבד באמת.

אהבה
ג'ניפר עמדה במטבח המרווח שלה והביטה בבנה ובתה מהחלון. שני
התאומים המקסימים שלה שיחקו בשלג באותו בוקר קריר של דצמבר.
קולות הצחוק שהעירו אותה ממיטתה באותו הבוקר לא נמוגו עדיין,
והתאומים עדיין השתובבו עם אביהם במשחקי כדור שונים.

ארצישראל
הם ישבו מסביב לשולחן.
לא ממש משפחה - לא היו ביניהם שום קשרי דם, אבל הרגשות שהיו
להם אחד לשני הגדירו אותם כמשפחה.
הם היו ילדים של אף אחד.

פנטזיה
" 'שלום לכן, אתן ודאי לא יודעות מי אנחנו, אבל אנחנו שני אחים
שצריכים את עזרתכן...' ", קראה נופר מהמכתב הקצר שהושאר לילה
קודם על אדנית הגרניום שעל אדן החלון, תוך כדי התארגנות הבוקר
השגרתית שלה עם שרית, חברתה הטובה ביותר.
"נופי, מותק, אולי נוכל ...?" שאלה


לרשימת יצירות השירה החדשות
can't stop
no matter how hard I try
tearing my eyes out
and I can't stop

אין אושר
רק כאב בדרגות שונות
רק סבל על סקלה
הכרתי בחור

פואמה
איך זה מרגיש
להרגיש
רגשות מהסוג הרגיש

ביקורת
היום גיליתי
שבגיל פנסיה
אקבל 34 שקלים

אהבה
הייתי רוצה גמישות של חתול
אבל לא בשרירים של הרגליים

הגות
הארה
היא פונקציה
מתמטית

הוא טוב אליי
הוא רע אליי
הוא רחוק אבל
הוא בא אליי

אהבה
זהירות - אהבה
שלט על הלב
ונראה אותך מנסה להתקרב

בדידות
בחושך, לבד, סוף כל סוף,
מי היה מאמין?
מה צריך לעשות בשביל זה...
בשביל הלבד הלבד הזה...

יבוא יום
אעזוב את הבית
אצא לטיול מסביב לעולם

ביקורת
לפעמים אני יודעת
בדיוק מה הרגע בו הכל השתבש
רואה את הכל

פתאום, בלי כל אזהרה,
כי כשזה בא זה בא זה בא
ולא ראית את זה בא
ולא ציפית לכלום,
וזו הייתה הפתעה

ביקורת
למה זה שתמיד
כשאני רוצה יותר מהכל להצליח
דווקא ברגע הזה היחיד
היצר הזה של ההרס מבליח

אהבה
מבט אחד בעיניים
חיוך נפרש על שפתיים
רוך
נשיקה
לזה את הכי מחכה

רגשות, חששות
פניות נרגשות

פואמה
מי אני בכלל?
האם מישהו באמת יודע מיהו?
אני מתחבאת
מעצמי, מהעולם,
מעצמי,

ה מתחיל במגע.
כל כך עדין - שאפילו לא בטוח שהיה.
כמו כנפי פרפר על הבשר הלוהט.

הגות
מתערטלת.
בהתחלה מהשמלה.
אחר כך מהיתר

לוקחת הכול קשה מדי,
הכול אישי וכואב, הכול פוצע
ויודעת מהי אהבה, שאינה תלויה בדבר

בהתכווצות של הבטן, בשרירי הרגליים

בלב

בעיקר בלב

הגות
קם לו אדם,
בבוקר מושלם
ומחליט
שאינו רוצה להחליט עוד לעולם


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
"לפעמים, אני לא בטוחה", היא חושבת, "אם אוכל להמשיך כך זמן
רב..."
"נדמה לי," היא מהרהרת, "שתכף נגמרות לי האנרגיות לזה..."

הרהור
אתם מכירים?
שאלה מטומטמת...
אם היינו מכירים, לא היינו עומדים עכשיו כמו פסלים ומסתכלים זה
על זו כמו שתי יצירות שיש לקבוע עליהן מחיר...

יומן
כשתקראו את השורות הבאות, תקוו שזו כבר לא האמת.
זה היה פעם נכון, אבל עכשיו - מי יודע?
ישבתי שם היום, על הכורסא הזאת שכולם כל הזמן מדברים עליה -
הכורסא של הפסיכולוג - כסא הטיפול.
זה לא היה קל.

פוצעת את עצמי פצעים אנושים, דם ניגר על האמבטיה, ועכשיו אני
רגועה. את הצלקות אף אחד לא רואה. לא את אלה שעל הגוף ולא את
אלה שבנשמה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
יש משהו במחלות של הנפש, שגורם לאנשים להסתכל עליך קצת עקום.
גם אנשים קרובים אליך - הורים, אחים, חברים - יסתכלו עליך
עקום.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
אני לא ממש
מצליח לעקוב
אחרי הסיפור הזה
שמתפרסם בריבוע
השמאלי..

המנפיש


תרומה לבמה





יוצר מס' 54300. בבמה מאז 26/7/05 11:44

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדורון שי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה