|
מגע עינייך היה הופך למילים
נשיקתי היתה כמחול הצלילים
|
נשימה נחפזת אחר חברתה
דפיקת לב הולמת שוב כל שניה
|
על אהבתה הלא ממומשת
על ריקנותה היא שואלת
|
את מאמינה שלפעמים הים עצוב?
|
והוא בשלו משחק ומתעתע
אולי כבר נוגעת היא בו והוא עצמו לא יודע
|
הראש כבר מרוקן
הקץ קרוב מתמיד
|
עיניה פצועות
כואבות את חייה הצעירים
|
מדמיין את האחת אשר תבין
את מה שהוא לא מקרין
|
אני רוצה להגיע
רוצה לבוא
אל מעבר להרים הלבנים
מעבר לים הכחול
|
ובאילמותם הם מדברים חיים
מוסרים תשוקה
מכלים את הבפנים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
