|
מגע עינייך היה הופך למילים
נשיקתי היתה כמחול הצלילים
|
נשימה נחפזת אחר חברתה
דפיקת לב הולמת שוב כל שניה
|
על אהבתה הלא ממומשת
על ריקנותה היא שואלת
|
את מאמינה שלפעמים הים עצוב?
|
והוא בשלו משחק ומתעתע
אולי כבר נוגעת היא בו והוא עצמו לא יודע
|
הראש כבר מרוקן
הקץ קרוב מתמיד
|
עיניה פצועות
כואבות את חייה הצעירים
|
מדמיין את האחת אשר תבין
את מה שהוא לא מקרין
|
אני רוצה להגיע
רוצה לבוא
אל מעבר להרים הלבנים
מעבר לים הכחול
|
ובאילמותם הם מדברים חיים
מוסרים תשוקה
מכלים את הבפנים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כל הלחץ הזה לא
בשבילי! אני לא
בנוי לסלוגנים!
ההוא ממקודם היה
צריך להקשיב
לאמא כשאמרה:
"תלך לקרבי!"
(במחשבה שנייה,
איזו מין אמא
תגיד דבר כזה?) |
|
