אני בתחתית הבור בלי שום דבר ממשי בידיים שלי אבל עדיין מנסה
לחיות בנימה אופטימית והסיבה היחידה לכך היא הסבל, הסבל משמע
האהבה, האהבה משמע חוסר תכלית בחיים שלי,
היום זה לא כמו פעם, כסף הוא שם המשחק ללא עוררין, האהבה
לדברים שאתה עושב כבר לא קיימת למעשה להגיד בציבור שאתה עושה
משהו בגלל שאתה אוהב אותו עלול לגרום ללגלוג קל, עדיין לא
החלטתי עם זה יותר עצוב מאירוני או ההפך?.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
