|
 213456309 מר זקן
הם כנראה שוכחים שאני בודק אותם, כי אני חלק מהצבא שכבש אותם,
ובעצם אומר להם מה לעשות. אבל, מצד שני, אולי זה הדבר היחיד
שעוד נשאר להם לעשות. לקלל את החייל שבודק אותם. כאילו הם
אומרים, אתה אולי בשליטה, אבל אני לא מפחד ממך. אם אתם לא
מפחדים, אז למה בערבית שאנ
|
הסבתא שולטת על הדממה ביד קשה, והבן הצעיר שנראה בן 14 לא
מפסיק לרעוד מתחת לשמיכה כשהוא חושב שאני לא מסתכל. הילדה בת
12 נשברה והחלה לבכות, מה שגרר סטירה מסבתא שלה והמילה
"אוסכות!" בערבית שאומרת שקט. זה עם שחושב שיש לו כבוד. או
לפחות, הסבתות חושבות ככה
|
"מתחיל להימאס לי", אמר דודי.
משפט כזה מדליק אצלי נורה אדומה בדרך כלל, לא יודע מה איתכם,
וכשזה נוגע לדודי, הנורה אפילו שולחת הודעה לפלאפון.
|
"ידעת..." אני אומר לאיתי, "שהוכח מדעית שלבנות קר יותר מבנים?
זה לא המצאה!"
"באמת?" הוא שואל בעניין קל. בזמן האחרון לא הרבה דברים
מעניינים אותו, אבל אי אפשר להאשים אותו.
|
"הכול מסתדר בסוף איכשהו לא?", שאלתי את עצמי לבד בלילה, יושב
לבדי בחדר, והשעה שלוש וחצי.
"לא בטוח", עניתי.
"לפעמים, ולא לכולם". הוספתי בלחש.
הכול היה מוזר לי.
|
לפתע אהבה עוברת מולי במסדרון. הזמן שראיתי בזווית עיני מחייך,
החליט להאט את הקצב. אבחנה שישבה לה על המדרגות, הפעילה עליי
את כל כוחה. ריח, חיוך, קצוות שיער על הפנים. התרגשות קלה שמעה
על המקרה, ובזריזות התיישבה על כתפי. צעד. עוד צעד. יוזמה
לוחשת באוזני האחת,
|
"מה השעה?" שאלתי.
"אחת עשרה חמישים ותשע ועשרים שניות," הוא ענה."איזה זין, אני
לא אתנשק השנה," הוא אמר.
"אל תדאג," השבתי, מסתכל בשעון. "אתה לא לבד."
|
תל אביב, עיר ללא הפסקה. לפעמים אני קצת עצוב בשבילה. אמרתי לה
שזה לא בריא. אבל תמיד השיבה, כי היא לא יכולה אחרת. "ומה עם
אהבה?" הייתי שואל. תמיד היייתה לובשת פרצוף עצוב מעט. "מי
ירצה כמוני עם כל החרא שבי?" הייתה משיבה. אף פעם לא הבנתי למה
אמרה זאת.
|
פעם היה איש זקן מאוד. אני מתכוון ממש זקן, אפילו לשיניים שלו
היה קשה לקום בבוקר כבר. האיש הזה, הזקן, לא אהב ששאלו אותו בן
כמה הוא. הוא חשב שזה לא מנומס. אם הייתם שואלים, היה נותן בכם
מבט טיפה מפחיד.
|
את מעצבנת.
ולמזלך, או לחוסר מזלך, תלוי בנקודת ההשקפה, אני גם אסביר לך
למה.
|
"היי, את יודעת שאני רוצה אותך מהיום שהכרתי אותך?"
הודעה נחמדה בסך הכל, עם קצת תמימות בפינות. אבל התוצאות, די
על הפנים. לא בטוח מה הפיל את ההודעה הזאת שנשלחה לא מזמן. היא
הייתה צעירה, שאפתנית, ועם מטרה ברורה ומדוייקת. מטורפת בתיבול
הנכון. לא רואים הרבה
|
הוא אפילו קצת מצטער שלא יצא לא להחצין. לא בשביל להודיע
לאחרים שהוא עצבני, רק בשביל שבינו לבין עצמו, הוא ישחרר את זה
קצת.
האמת היא, שיצא לו להצטער על הרבה דברים. וככה זה, כשנותנים לך
זמן לחשוב, אתה נזכר בדברים יפים יותר ויפים פחות.
|
"אתה יכול לעמוד?", שאל איש אדום. "נראה לי שכן", עניתי בבלבול
מסויים כשהתרוממתי מהקרקע בניתוק מוזר. "טוב, כי אנחנו צריכים
לרוץ", השיב האדום, והתחלנו לרוץ. לא ידעתי לאן, לא ידעתי למה,
ונראה כאילו אני רץ בדשא אינסופי, כשהירח מלא מעליי, והכוכבים
מספרים סודות
|
"אתה שקרן וצבוע".
טוב, נתנו לי כבר כינויים יפים יותר.
הרי כולנו שקרנים בסופו של דבר, ותמיד חשבתי שזה לא הוגן כלפי
הצבועים שמשווים להם תכונות של... טוב, צביעות.
|
אם נראה למישהו שהוא יחליף את אבא שלי באיזה צורה בזמן שהוא לא
פה אז למר מישהו יש טעות. אני לא מוכן לשום אחים חצי ארנבות,זה
עיקרון אצלי.
אולי היא איזה שליחה של השטן עם העיניים האדומות האלה של
מסוממת והפרצוף התמים שנראה מסתיר סוד?
|
"אתה מקשיב למה שיוצא לך מהפה?!", אני צועק, אני לא בטוח על
מי. "נדפק לך המוח?!" אבא נראה עצוב, שותק. אימא הולכת, ואני,
אני ממשיך לשכב. כבר שכחתי מזה. אם אין תוצאות לאירוע, אולי זה
בעצם לא משנה אם הוא קרה בכלל.
|
בבוקר שלאחר מכן הם החלו להתארגן.
כולם הסכימו ביניהם שבקתה קטנה ביער היא דבר מצוין, אבל מאוד
לא יעיל למסע.
הבקתה בירכה אותם לשלום, והרגיעה אותם כשהבטיחה שתשכור כלב
שמירה עליה, ושתחזור הביתה לפני שתיים עשרה בלילה.
|
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
תשמעי, לכל אחד
יש את הצרות
הקטנות שלו.
אני, למשל, סובל
מציפורן
חודרנית. ידידי
אמנון נשוי
לאישה קשה
מנשוא, אחותי
בלונדינית
טבעית,
אבא'שלי ערומקו,
ולך יש סרטן.
ביג דיל.
שלא תקחי לי את
זה קשה עכשיו.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח
ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
