|
אימא.
שנה למותך. מה מילא את ליבי בקשר אליך בשנה זו - בואי נעשה
ספירת מלאי: רבע עולם כעס, יקום וחצי צער, וטון אחד שנאה. גם
שישה קילו שאריות רחמים. הלוא היינו צריכות לסלוח לך. כמה סבלת
בשואה.
|
|
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
