[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דורית פרידלר
אני מחכה למנהרה עם האור הגדול. להיוולד או למות.


אל היוצרים המעריכים את דורית פרידלר
ילידת 1980, רקדנית שחוטאת בכתיבה, או משוררת שחוטאת
בתנועה. אפשר להגיד שהיא יותר רקדנית כי מזה היא
מתפרנסת, אבל היא  הייתה רוצה להתפרנס מכתיבה ולרקוד
בשביל הכיף. הכתיבה בשבילה היא ניצחון גדול על חוסר
האפשרות להביע רעיונות במילים. היצירות המוצגות הן
כולן מעבדת נסיונות להבעה באמצעות שפה חדשה וזרה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני אהבתי את רותי סמרטוטי, אהבתי אהבת אמת. הרגשתי זאת
מבפנים, עכשיו אני נזכרת. כל לילה הייתי מחבקת אותה, מריחה את
ריח העובש המעורב בריח קיא שנוצר מאותה הפעם שהקאתי עליה,
ונרדמת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
שוכבת על מחצלת
באוהל הרעוע
ומפסקת את רגליה בכניעה.

ואני על במה מדליקה סיגריה זו לזכר

גורל
בין שתי דלתות של כן ולא
אני טובלת באמבט של משקה מתעתע,
ובעודי מחזיקה את מחוג השעון
אני מספיק שתויה כדי לפתוח כל דלת לרגע.

בלי לנשום
אויר הורמונלי
למעלה
או למטה
תלוי בו.

בעיתות שחורות,
מרחמים על האבלים
אך איש לא נותן רחמיו
על המנחמים.

אהבה
בלכתך,
אני נשארת עם פיסות ממך.
במיטה, במקלחת ובמטבח.

שיר ילדים
כשיש צפירה
אני נעמד עם כולם
הכל נעצר,
אך לא כולם עוצרים אותו הדבר.

ואתם והן
כולכם, כולכן
את, אתה, אתם

ארוטי
שלוש נשים בתולות
הפריעו את שנתי
במגע משי שמלותיהן

געגוע
חולצה קרועה
אותך, אותי,
נערה קרועה
ופרפרים.

אה
אנחה
גוף מפלח פלח
עכוז נגלה מתעגל ומתגעל
נטיפי זיעה מעיזים זרמי חשמל
הרוח נוגעת בקימוריי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כן, כבר יומיים אני מחכה לחירבון הזה. "נו..." אומר לי השעון
"נו..." אני מנסה להשתיק ודוחפת לפיו עוד שוק של עוף. אני
מלטפת את הבטן מנופחת הגזים שלי ויודעת שזה לא באמת ישתיק
אותו. "נו.." אני דוחפת עוד ועוד עד שהבטן מתנפחת ולוחצת על
הסרעפת

זה לא שאני בדרך כלל כזאת אבל עכשיו כשישבתי בשירותים, בעודי
מנסה להוציא את הטמפון (אמרתי לכם שיחת בנות?) חשבתי, כמו
שתמיד קורה לי ברגעים כאלה, איך אצלי הכל תמיד נתקע.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
זה מתחיל כשהעין קולטת שהכל מתכסה בהרבה מאוד צל. כשהצל מתארך
ומתארך אז שמים לב שכל הצללים פונים לכיוון אחד ובכיוון השני
הכדור הצהוב הענק הזה מתגלה, בעצם, הוא תמיד היה שם אבל רק
באותו הרגע שמים לב אליו.

מוזר שדווקא היום, בגשם הבלתי פוסק, על ספסל נשכח במגרש
מכוניות אפור ורצפה אפורה מדברת, דווקא אז האפור התבהר אצלי
ללבן בוהק וברור, ואז ידעתי שאני אוהבת אותך.




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
מה הקטע עם שדות
תעופה?







ג'. סיינפלד


תרומה לבמה





יוצר מס' 49204. בבמה מאז 8/3/05 22:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדורית פרידלר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה