|
"אתה שקראוך אלוהים
שעשית שלום בשמייך
לו רק עשית שלום גם בנפשי...."
הלל מיטלפונקט
ילידת 87'
בלט קלאסי הוא מחוזי הפרטי
בו אני מרשה לעצמי את הכל, בלי גבולות
ומרחפת מעל ההר הגבוה ביותר
ורק שתדעו
שאני שונאת, אבל ממש שונאת אנשים.
"אני אלוהים."
"ואני הנסיכה דיאנה."
"אני רציני, אני אלוהים."
"אלוהים אוהב להפשיט את המתות החדשות שבאות אליו?"
|
שאני אתחיל להכנס ללחץ? לא נראה לי שזה משתלם, אני אשב כאן
ואצפה בסרטים אירוטיים עד שמישהו אחר יכנס ויסדר את הבית
מחדש.
אבל זה לא קורה.
|
הוא זורם אצל כל בני האנוש... המכנה המשותף כמעט היחיד שיש
בנינו לבין בעלי החיים... לא עוצר עשרים וארבע שעות ביממה...
כי אם הוא יעצור, גם אנחנו נעצור. ולא נמשיך משם.
אבל אצלי... זה כבר משהו אחר... אני שונה.
|
סיגל היא מורה למתמטיקה בתיכון במקצועה. יש לה שיער ארוך...
וחלק... כזה שחייבים לגעת בו מרוב שהוא יפה. ולמה היא מאושרת,
אתם שואלים?
|
בבית היא יושבת לה, בשקט-בשקט, ומכניסה יד לתוך המכנסיים. היא
עוצמת את העיניים שלה ומדמיינת אולם גדול, מלא וצפוף מילדים
קטנים שבוכים. הם ניכשלו, הם הפסידו, הם לא יקבלו נכס על
העבודה הרבה שהשקיעו, והכל בזכותה - היא הגורם לדמעות.
|
רק לפני חמש דקות הרגשנו אחד את השני
חבטות עזות של בשר בבשר
שפתיים משתרבבות, ידיים בכל מקום, מגששות, נוגעות, יורדות
ועולות
זזים ומתפתלים כגוף אחד, כנחש ארוך המגשש אל הטרף
|
התיכון רחוק ממני בדיוק במרחק של שש-שבע דקות, לא יותר. כביש
אחד לעבור, שני נתיבים, חציית הפארק הירוק והחנייה הגדולה,
וזהו - אני שם.
|
ביקשת ממני לחלום אותך, אז אמרתי לך שאני לא שולטת על החלומות
שלי.
ביקשת ממני לחלום בהקיץ, אז הבטחתי שאני אנסה, ומקסימום אני
אמציא לך משהו כדי שתרגיש טוב עם עצמך.
|
מה הכוונה שלך כשאתה אומר שאתה אוהב
כשאתה אומר שאתה חושב
אתה מתגעגע
|
מיום ראשון בשבע ועשרים
פקיחת עיניים וריח של חמסין
עד שבת בחצות
בעיניים אדומות
|
כי הלב בסך הכל מגיב
לאיך שמתנהגים אליו
והחיבוק בסך הכל מרגיש
את מה שמרגישים בעיצומו.
|
החלטתי להתאבד בדרך קצת שונה
מקורית ומחודשת, מיוחדת במינה
העפתי מבט לעבר השידה
והוצאתי מתוכה את קופסאת הגלידה
|
הלוואי שתקבל את הכל באותה דרך
שתסבול, תדמם ובסוף תמות
ורק אז אני אהיה מסופקת
כי בדרכים אחרות אני כבר לא אהיה.
|
בא לי להשתגע
לצרוח חזק חזק
להרעיד את הרצפה בקפיצותיי
לשבור מראות
|
אזכר ביום בו ליבך הפך מתכת קרה
מדומה לטבעת
הותרת אותי מוקפת
במתכת קרה
ואני בתוך המעגל בועטת
|
עשית אותי בן אדם אחר
לפני זה הייתי שונה
אינספור תודות, לא אוכל לתאר
אהבה זאת מילה נכונה
|
אני שואלת את עצמי שוב ושוב -
מתי אוכל לחזור למציאות?
|
בבת אחת - הסערה מתחילה
לוקחת טיט ומורחת על פרצופי
מכסה את כולו במהירות
|
חד משמעית.
בלי תוספות מיוחדות, בלי בכי ורעש, בלי דם ובלי סימנים
מיותרים. אני פשוט רוצה למות בשקט.
תנו לי חדר ריק ובו מיטה ושידה קטנה. אהה כן, וגם כוס מים.
|
אתמול לא ישנתי כל הלילה. אני לא יודעת למה. אבל לפעמים יש
הלילות האלו שאני פשוט מתעוררת באמצע השינה, לפנות בוקר, בדר"כ
זה בשלוש ארבע ככה. ולא מצליחה להרדם יותר עד הבוקר.
|
בזמן האחרון אני מרגישה תקועה. כמו איזה זבוב מעצבן על אף של
חיית בר שאין לו שום מטרה, חוץ מלשרוץ ולהתעופף ממקום למקום
לקוות ששם יהיה לו יותר טוב.
לא סיימתי תיכון עדיין, ובטח שלא צבא. הצבא הזה לא בשבילי
בכלל. המדינה לא באמת מצפה ממני, שברירית וקטנה, ללכת ל
|
המתמטיקה הרסה לי את החיים.
שמישהו בבקשה יסביר לי איך לעזאזל אני אמורה לעשות בגרות השנה,
כשכל מבחן אני מקבלת יותר נמוך ויותר נמוך, והמורה שלי רק
מחייכת לה בשמחה מול הפרצוף שלי ונהנת להגיש לי תיקוני מבחן
שהיא כותבת בעונג רב עד השעות הקטנות של הלילה!
|
אני חולמת בהקיץ, עליי שכובה באיזה אי בודד על הדשא הירוק, רק
אני לבדי. בלעדייך. אני בכלל לא מרגישה צורך להיות איתך ברגעים
כאלו. אני לוגמת עוד שלוק מהמשקה האקזוטי שלי, ומניחה אותו בצד
תוך כדי עצימת עיניים והתמסרות מוחלטת לשמש, המבצעת בגופי הלבן
את זממה.
|
|
|
עקב עומס,
אפשרויותיך
בחיים מוגבלות
ביותר.
לך תיהיה מלצר. |
|
