|
היא ידעה שאסור לה להשמיע הגה..
ידו נגעה בלחות שבין רגליה, משחק איתה,
גורם לה לעלפון חושים..
ידיה ירדו בקדחתנות מטה, נלחמות עם חגורת מכנסיו
פותחת את הרוכסן, הוא עזר לה..
|
האם זהו האושר יקירתי? זה מה שרצית באמת בשבילך?
האם בשביל זה רצית להסתכל לעצמך בלבן של העינים ולהגיד - כן
חוויתי..
חשבת שיהיה לך קל, נכון?
חשבת שתשחקי ולא תבוא שאלת המחיר?
האמנת, באמת,שהשעות הגנובות האלה, מלאות העוצמה, יעשו אותך
מאושרת?
ולמה..למה כל כ
|
כשהחלה לרדת לכוון בטנו חש שיער ארוך מתפזר על בטנו... לרגע
הסס כי לאשתו היה שיער קצר, אבל פיה עטף את אברו והוא שכח
הכל...
|
היא שנאה את החצאית השחורה והחולצה הלבנה.
שלוש שנים כל יום בארבע אחר הצהרים לובשת את החצאית השחורה,
החולצה הלבנה והולכת לאולם.
|
שומעת אותו לא עונה לה בכלל. מניח בצד את ההתחסדות.
מרשה לעצמו להיות הוא. נותן לעצמו את החופש שהיא נתנה להם.
שומעת בקולו את הגעגוע, את הצורך, את הלהט..
|
אחרי חודש, שימון לקח אותי למקלט של הבניין שלנו ושם עשה לי
בפעם הראשונה. נורא כאב לי אבל שימון אמר שככה זה בפעם
הראשונה, אחר כך יהיה לי טוב.
|
זה היה בוקר ככל הבקרים. שום סימן מזהה, שום הרגשה רעה, יום
רגיל.
יצאתי בבוקר לעבודה,חזרתי. בכניסה לבניין על הקיר היה תלוי
הפתק.
צבא הגנה לישראל מודיע על פטירתו של..
|
חבוט
ללא אויר מהטלטולים
חזר למקום בקושי
אמרתי לו אין דבר
זה לא בכוונה...
|
שבויה בלשונו
הרגישה את זה בא..
קולות העונג יוצאים ממנה
מרגישה
את הסערה שמטלטלת את גופה
|
מרגישה שכל הזמן
היא חייבת לעמוד
במרכז הסערה
כי אם לא -
איך תרגיש שהיא חיה?..
|
היא מרגישה בת שש עשרה שוב.
רגשות שחשבה שלא שייכים לה, שכבר לא האמינה שיהיו בה, התחושות
שפורצות פתאום..הדם שזורם לה מהר בגוף,הלב שפועם כמו משוגע
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אנשים הורגים
צפרדעים סתם -
והן לוקחות את
זה ברצינות!!!"
לך תבין... |
|
