|
 
אחרי כמה שנים שלא ביקרתי באתר, נזכרתי בו והחלטתי
לנסות להעלות כמה מהדברים היותר חדשים שלי..
צחקתי קצת על הסגנון כתיבה הישן שלי.. ואני מקווה
שהשתפרתי קצת מאז..
רואה את העולם בתקווה לרומנטיקה אך דרך משקפי שמש...
הכל נראה מאוד אפרורי... אני בדרך כלל נראה אופטימי,
אבל כנראה שהכתיבה מראה מה באמת חושבים
זה אותו גשם שבא מבפנים
אותו הגשם שכולם יכולים רק להבין
כזה מין מטר
כזה שעל הכביש אינו נשבר
|
אבל זה כל מה שהיא... וזה כל מה שתשאר
אותה דמות קטנה שאותה, הכי הרבה נמסגר
מעין תמונה, כמו חלום
אני והדמות הזאת... כבר יש בנינו יחסים של שלום
|
אולי על ילד שובב, מין לץ שכזה
הוא אינו שמן או רזה
הוא משתמש באירונה בציניות הליצן
יש לו הומור שחור כזה, בו הוא ניכן
|
המילים כבר ריקות
המעשים נשכחו
הזכרון נשאר כמו אותם חלומות
אותם חלומות רחוקים וקרים
כאלו שאדע שהם רק שקרים
|
ללכת בליבי, אשר הוא חדר ריק
הריק ממלאו עד אפס מקום,
אך פתאום,
דלת נפתחת
|
זה הכל התחיל במעין משחק של תופסת
הוא בורח... היא כועסת
כשהוא הגיע והביט
היא ברחה, אך כשהופיעה שוב... את אורו השמיט
|
כי בעולם הזה, אין אמת
רק רעיון מעניין מעת לעת
רעיון קטן שנגנב מאחר
רעיון חכם שאין אני אפילו סופר
|
המילים רק פוגעות
והתמונות דהויות וישנות
תמונות בשחור לבן
עוד סטיגמה שיש מעליה ענן
|
אני לא אפגוש אותה יותר, אבל הפרחים ישארו אצלה.. אבל היא תראה
אותם כל יום
ותורם לפרוח אחד אחד יגיע, ותורם לנבול ירדוף מיד אחרי..
עלה כותרת נוסף נפל היום...
תורו של איזה פרח לנבול כעת?
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
-זה כאב?
-מה?
-שנפלת מגן
עדן.
-לא, ולך?
-מה?
-שכרתו לך את
האונה השמאלית. |
|
