|
יום אחד זה יקרה ואז כולם ידעו.
יום אחד זה יגמר ואז אף אחד לא יזכור.
"וואלה, יפה", את עונה, בנימה עוקצנית ומרשעת. "אז מה את
אומרת, נלך לאיזה טיול, לשאוף אוויר" אני שואל בתמימות, "אני
פה עם חברה" את עונה, ואני מסתכל בעינייך הסורקות את הבר
בחיפוש אחר אותה חברה שלא קיימת
|
אני רוצה לעוף לשמיים מעבר לעננים, מישהו רוצה להצטרף למסע?
אני מרגיש צורך חייב אך לא מחוייב, רוצה להגיע לעשות משהו,
לגרום לי להרגיש שאני לא מפספס או מפסיד שמיציתי את חיי הקצרים
ארוכים קשים וקלים. אני עדיין צעיר, חדש, לא מכיר את כל הכללים
|
אני פתאום חוזר לעבר, שלוש שנים אחורה, אני בצבא, לוחם במשמר
הגבול, שומר בפאתי העיר העתיקה עם שתי שוטרות. הן מסתכלות עלי
במבט מבקש אישור כזה, אני מהנהן, ורגל נשית מונפת באוויר
ונכנסת בחוזקה בין צלעותיו.
|
פתאום הוא קם בבוקר, ורגליו קשות מנשוא.
הוא משתעל בכבדות, חוסם בידו את עיניו הכואבות מהשמש הזורחת,
החודרת מבין תריסי עולמו.
היום זה היום, כך הוא אמר לי בחלום.
אתם תראו הוא אומר לעצמו בלב.
|
במבנה לבן בקומה רביעית בדלת הכי ימנית
בסוף המסדרון אחרי דלת ההזזה
אני יושב ומסתכל במפה
בזכוכית מגדלת מנסה למצוא...
אי שם במזרח התיכון בין ירדן לבנון והים התיכון
נקודה שמציינת מדינה
|
בך ראיתי את תמימותו של ילד
בעינייך הרגשתי את רחמו של האל
במגע גופך הייתי בגן עדן
|
ראיתי דברים, שגרמו לי לרצות להיות עיוור
שמעתי דברים, שגרמו לי לרצות להיות חירש
|
כי לא את שמשלימה אותי
כי אני כבר שלם בלעדייך
|
באותו יום, דקה לפני ששאגנו "אני נשבע" למדינת ישראל היינו 348
שוטרים, בתחילת דרכנו כלוחמים במשמר הגבול. היום שנה וחצי
אחרי...
|
כל אדם הוא אוהב
כל חבר הוא אויב
וכל שקר הוא אדם
|
סרטון שערכתי לפני מספר ימים לאחר הפיגוע בירושלים.
קשה מאוד לצפיה.
|
|
|
כשמשתעלים
מהריאות אי אפשר
לשמוע אם מדברים
אלייך. או
עלייך. או בכלל.
צריך בעיקר
להיזהר לא
להחנק.
מתוך: דברים שלא
ידעת על דלקת
ריאות |
|
