|
דורי, בת18מככר-מיאל, חייה לה בתוך בועה,
בעקר כותבת על מה שעובר עלה..מה שמסביבה..מה שמשפיע
עליה....
לא אוהבת כמה דברים מהעולם המסריח ולא הוגן הזה, אבל
כן את אבי,ואת הפריקיאדה של כרמיאל...
סער וולפמן, פנדה בוי שלי, אתה חסר לי המון!...
מתוך הדממה הזאת... פרץ בכי! בכי של כאב... של יאוש... של
אהבה! הדממה מתה, הפסיקה, לנצח! כמוהו.
היה אפשר לנשום את העצב באוויר... לטעום אותו... הטעם המר של
הכלום... של הסוף... של ההתחלה המרה הזאת... בלעדיו... של הסבל
התמידי...
|
|
|
אם כל העולם במה
וזו הבמה
המרכזית. אז זה
אומר שכל העולם
נמצא פה...
כאילו |
|
