|
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד !!!!
משיח נאו !!!
דמעה רדה, נספגת בחבל קר
והחדר באפילה מואר
ואין איש זר או חבר מוכר
שיעצור את זה.
|
חתכים של קרני עולם מגיעים אל עיניי
כזו בושה, כזו שנאה וכזו אהבה נועצים שיניהם בבשרי
נתקל בדברים בוקר, ערב ובין ערביים
ככה זה כשחיים עם הפנים בין הידיים
|
ילדים יושבים בחדר
חלקם על כיסא, חלקם על ריצפה
חלקם על הקרשים וחלקם באדמה;
חמישה חזירים רועים העדר
לטובתם יתו צדקה.
|
כשאנו עומדים אחת מול השני
אז המרחק מכאן ועד אושרי
קטן מאוד -
מרחק מילה אחת,
מרחק נגיעה אחת.
|
השארת רק מכתב,
"עלה בשלכת".
הרגשת כמו בסתיו,
יש לעוף, יש ללכת.
|
"גשם יורד דופק על חלוני מעלה לאוויר את ניחוח החורף..."
|
טיפה אחר טיפה זולגות דימעותי
והאש החמה שבאח כבר כבתה לה
דקה ועוד דקה הפכו כבר לשעה
זה כבר שמונה חודשים הגעגוע
|
איך שלא ארצה להיות
תמיד יהיה לי הצורך בלב לפרוק
לא להשאיר דבר, לא להחביא דבר
לפרוק את הכל
|
וככה זה נמשך
עד היום הכאב
רק זיכרי תזכרי את זה
שאני אותך אוהב
|
לכל אדם יש ת'אמת שלו אך לא תמיד זה תואם את אמת חברו.
אך יש אמת אחת מסתתרת מעבר לפינה - האמת לאמיתה
|
אז אני שלה והיא שלי.
אני שלה והיא שלי.
לא רוצה לחשוב קדימה
כי לכל דבר יש סוף.
אבל הסןף שלנו עדיין לא כאן,
הוא עדיין לא כאן.
|
בכל מקום שמך
לאן שלא אלך
שמך בכל מקום -
זה מטורף!
|
המחזה כבר כתוב, אצלי הכל כבר מוכן.
רק חסרה דמות אחת, את תשתלבי מצויין.
כן חסרה שחקנית, התפקיד רציני.
צאי לי מתוך החלום - בואי שחקי איתי.
|
יושב פה עם החברה ושותה עוד כוס קפה.
אחר הצעריים איזה יום-
יפה, צוחקים ויש גיטרה, ויש פה חיקויים
של גבי ושל שרה, והתינוק של השכנים
|
פזרי את שערך ילדה יפה
הראי לי מי את באמת מתחת לקליפה
תורידי את החולצה גם אני אצטרף
ולאט לאט נתקרב
|
{א} שיר המעלות אל -יי- בצרתה לי קראתי ויענני:
{ב} -יי- הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|
