|
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד !!!!
משיח נאו !!!
דמעה רדה, נספגת בחבל קר
והחדר באפילה מואר
ואין איש זר או חבר מוכר
שיעצור את זה.
|
חתכים של קרני עולם מגיעים אל עיניי
כזו בושה, כזו שנאה וכזו אהבה נועצים שיניהם בבשרי
נתקל בדברים בוקר, ערב ובין ערביים
ככה זה כשחיים עם הפנים בין הידיים
|
ילדים יושבים בחדר
חלקם על כיסא, חלקם על ריצפה
חלקם על הקרשים וחלקם באדמה;
חמישה חזירים רועים העדר
לטובתם יתו צדקה.
|
כשאנו עומדים אחת מול השני
אז המרחק מכאן ועד אושרי
קטן מאוד -
מרחק מילה אחת,
מרחק נגיעה אחת.
|
השארת רק מכתב,
"עלה בשלכת".
הרגשת כמו בסתיו,
יש לעוף, יש ללכת.
|
"גשם יורד דופק על חלוני מעלה לאוויר את ניחוח החורף..."
|
טיפה אחר טיפה זולגות דימעותי
והאש החמה שבאח כבר כבתה לה
דקה ועוד דקה הפכו כבר לשעה
זה כבר שמונה חודשים הגעגוע
|
איך שלא ארצה להיות
תמיד יהיה לי הצורך בלב לפרוק
לא להשאיר דבר, לא להחביא דבר
לפרוק את הכל
|
וככה זה נמשך
עד היום הכאב
רק זיכרי תזכרי את זה
שאני אותך אוהב
|
לכל אדם יש ת'אמת שלו אך לא תמיד זה תואם את אמת חברו.
אך יש אמת אחת מסתתרת מעבר לפינה - האמת לאמיתה
|
אז אני שלה והיא שלי.
אני שלה והיא שלי.
לא רוצה לחשוב קדימה
כי לכל דבר יש סוף.
אבל הסןף שלנו עדיין לא כאן,
הוא עדיין לא כאן.
|
בכל מקום שמך
לאן שלא אלך
שמך בכל מקום -
זה מטורף!
|
המחזה כבר כתוב, אצלי הכל כבר מוכן.
רק חסרה דמות אחת, את תשתלבי מצויין.
כן חסרה שחקנית, התפקיד רציני.
צאי לי מתוך החלום - בואי שחקי איתי.
|
יושב פה עם החברה ושותה עוד כוס קפה.
אחר הצעריים איזה יום-
יפה, צוחקים ויש גיטרה, ויש פה חיקויים
של גבי ושל שרה, והתינוק של השכנים
|
פזרי את שערך ילדה יפה
הראי לי מי את באמת מתחת לקליפה
תורידי את החולצה גם אני אצטרף
ולאט לאט נתקרב
|
{א} שיר המעלות אל -יי- בצרתה לי קראתי ויענני:
{ב} -יי- הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
ואז המלצרית
אמרה "ומה עם
הטיפ" ואני
חייכתי אלייה
ושאלתי אותה
בתמימות מעושה
"רוצה טיפ?"
האחרונה חייכה
ל'כן' והשארתי
לה טיפ "בפעם
הבאה תגישי את
הסלט על בגט ולא
על החברה שלי!"
אחד ברגע
פוסט-נוירוטי... |
|
