|
דור טוקר סיים לימודי קולנוע במגמת קולנוע במכללת תל
חי שבצפון הארץ. סרט הגמר שלו, 'פלוקסוואגן', זכה
במלגת שידורי רשת לשנת 1999.
כיום מלמד דור קולנוע בבתי ספר ומכללות אזוריות
ברחבי הארץ.
ספרו, 'בורשלסיד', הוצאת ברקאי, מאגד בתוכו סיפורים
קצרים אשר חלקם התפרסמו באתר זה. ספרו השני,
'קומיקס', הוצאת ביתן, הינו רומן מסע.
'נו, תירה בה כבר'. 'לא יורה'. 'תירה, תירה'. לא רוצה'. ''תה
לא רוצה לירות בקלאצ'?' 'רוצה'. 'נו, אז מה הבעיה?' 'לא רוצה
לירות בה'.
|
הם שותקים רגע, מתבוננים באנשים החולפים במדרכה שלפניהם. אילן
מהסס רגע ואז שואל, 'אם אני זוגי, אז מה אתה, זוגי, או אי
זוגי?'.' אני?', אומר בגאווה ירון, 'אני לא זה ולא זה. אני
מספר ראשוני'.
|
הוא נולד ללא עין, וכשגדל הותאמה לו עין תותבת, אותה היה נוהג
להוציא ממקומה ולהכניסה חזרה, כמשחק. ילדי הכיתה היו מבקשים
ממנו, שיבלע את העין, והוא היה משתף עימם פעולה, כדי לזכות
ברגע קטן של תשומת לב. לאחר שבלע, היו המטפלות יושבות איתו
שעות בבית השימוש
|
בדיוק חזרנו מההלוויה של דוד שלי, ויקטור, שמת אתמול מסרטן,
כשאימא הגישה לי מעטפה חומה גדולה.
'זה מויקטור', אמרה בקול שבור, 'הדבר האחרון שאמר, זה לבקש
ממני למסור לך אותה'.
מיד אחר כך, הוא נפטר.
'הלב שלו התפוצץ מרוב, שהוא היה טוב, ובגלל זה הוא מת'.
א
|
מצמוץ.
שרועים על החוף בחשכה. היא נצמדת אלי ואני לא מגיב. היא נצמדת
חזק יותר ואני מכניס את ידי מתחת לראשה. 'היה טוב', היא ספק
שואלת, ספק קובעת. 'טוב', אני חוזר אחריה בנימה לא מחייבת. היא
עוד ילדה. איך נכנסתי לזה? איך אני יוצא?
מצמוץ.
|
'זה לא בסדר', אמר יואב, 'מישהו צריך לשלם על זה'.
'על מה?', שאלתי.
'על העין של יאיר', אמר יואב.
'נמרוד צריך', אמר יוני.
'כן?', שאל טל בזלזול, 'איך?
יוני הסתובב אל אחיו בכעס וסינן, 'אני לא יודע איך, אבל מה
שברבור, אה... ברור, זה... זה... שאנחנו צריכים
|
'יא אפס, לא יכולת לעצור אותו?', 'אני אפס? ואתה בועט עקום,
כמו שאתה משתין'. 'מה אתה מזיין בשכל, אני בועט כמו שפילגר'.
'שפיגלר, לא שפילגר. תלמד כבר לדבר'. 'שלא תגיד לי איך לדבר'.
'אתה תמיד מתבלבל, כשאתה יודכ שאתה לא צודק'. 'לא נכון, זה רק
במילים ארוכות'.
|
אבא, אמא וילד קטן, תקועים בכניסה למקלט. חסרי אונים. לא
יכולים להיכנס כי דלת המקלט נעולה מבפנים. לא יכולים לצאת כי
בחוץ נופלות פצצות.
'אמרתי לך שצריך לנסוע לאמא שלך', אומרת סימה בשקט. 'אז אמרת,
עכשיו זה במילא כבר לא משנה', מתפרץ עליה אורי בכעס.
|
לפני כשמונה שנים, צלצל הטלפון בדירתי. גרתי אז בניו יורק
בדירת חדר וחצי מסריחה שעלות השכרתה החודשית השתוותה בערך
לתקציבה השנתי של מדינה קטנה באפריקה. אבל הנוף... איזה נוף.
|
הוא יתהפך ממנה על הגב ויירדם מיד. היא תזחל למקלחת, תנעל
אחריה את הדלת, תפתח את המים הרותחים ותוסיף מעט מהקרים. רק
מעט.
|
עושים אהבה באור ובחושך
בחשאי מתחת שמיכות
לא מבינים ולעולם גם לא נבין
שאהבה עיוורת זה אף פעם לא
אהבה בלי לראות
|
אני לא יכול יותר
הפחד הורג אותי
|
כשהשמש שוקעת ואחיזתנו במציאות כבר אינה כה חזקה, אני יכול
לשמוע אותך אומרת, איך מבפנים את נשברת,
איך השגרה שלך שוחקת, איך התקופה שלנו ביחד הולכת ונעלמת, לך
מול העיניים
לי כנגד השמיים
|
איך זה שאת נראית כה עדינה כשאת ישנה?
איך בכלל את מסוגלת לישון עכשיו?
|
היא שוכבת בפינה ובוהה אלי. בכלל לא בטוח שמזהה אותי. רוצה
לחבק, לעטוף, אבל זה מאוחר מדי.
|
אם יש משהו שאני שונא במיוחד, זה שירותים ציבוריים.
|
זה היה השתן הכי ארוך בחייו. מעולם לא נהנה להשתין כמו עכשיו.
"אם רק הייתה גלי רואה אותי", הוא חושב לעצמו, "על גג העולם".
המחשבה על גלי, ממנה לא שמע שלושה חודשים, מבאסת אותו ופרצופו
מרצין מחדש.
הוא סוקר בעיניו את המרחבים הצחיחים שמולו וחושב, '
|
|
רוק אנד
רול!!!
זאת שאהבה את
התל-אביבי חולה
באינפקשוס
מונונוקלאוזיס |
|