|
 הקונצרט הראשון שלי...בשנה שעברה בחדר אוכל בקיבוץ כלשהו.
זאת גם הפעם הראשונה שאני מגלה את התכונות הנהדרות של תוכנת
הגרפיקה שלי, שדי זלזלתי בה עד היום....לא עוד
נ.ב.- אין לי שיער שיבה
זה חלק מהאפקטים |
 149375038
(פעם הייתה פה פתיחה ארוכה ומסורבלת. מחקתי אותה
מטעמי מבוכה מחוייכת של מי שמביט על עצמו מ"מרום
השנים" [כלומר, 4 שנים אחרי...].
כיום הדף הזה הוא בעיקר לצרכי נוסטלגיה אישית.
מעניין אם אני אחזור לפה מתישהו)
אוכל, מים, ביטחון, צרכים בסיסיים
אהבה, מחשבה, צרכים אישיים
היום כולם מובנים מאליהם, מאפיינים אנושיים
אך כל זאת רק בזכות קיומנו כיצורים חופשיים
|
ואני, עוד מעט נגמר לי האוויר
כל שניה משמעותית, כל רגע הוא שביר
מרוויח קצת חמצן עם כתיבת כל שיר
זה החור שלי אל העולם, ממנו מבליח אור בהיר
|
פרק ב' מתחיל לא טוב, הוא פתאום שם לב לעצמו
הסביבה, הכל שונה, אבל הפרק מזכיר כבר את קודמו
"למה אני עושה את זה?" אין לו מושג
לא נעים לגלות באמצע החיים שבמעגלים אתה חג
|
איך את חושבת זה מרגיש
כשעליי את מסתכלת אבל על אחר מביטה
כשאותי את שומעת אבל לאחר מקשיבה
|
ניסיון חסר סיכוי להשיג את אשר חמק
הוא בעצם תירוץ גיאוגרפי לכך שהשיר לא הועמק
לא שאין לו נפח אבל לא יזיקו לו עוד כמה סמ"ק
|
געגועים לאתמול שנעלם
שבגלל (או בזכות) ההיום הוא נבלם
לתקופה כל כך קרובה
שבטיפשות (או בתמימות) נעזבה
|
כמה אהבתי אותך, ואז מתישהו הבנתי
שאולי לטובתנו כדאי שאני אפסיק, אז הפסקתי
חשבתי כבר שהמשכתי הלאה, אז חשבתי
|
חבל, איפה את ואיפה אני
כל כך רחוקים אחת מהשני
עם הזמן דמותך בדמיון מיטשטשת
אך המבט, אותו מבט, שמראה שאת הנך כבר מתייאשת
|
הולך ונקרע
החבל נעשה כל כך דק
אבל החוט האחרון, הוא הכי חזק
|
מיצך, טעמו נעשה פחות מריר
כאשר אתה לומד איזה זיכרונות להשאיר
כמובן שיש כמה כואבים שמתחשק להדחיק
גם אני לפעמים רוצה שהראש יהיה כמו לוח מחיק
|
עומד לבד, וכולם ממשיכים
לא יודע ממי, או ממה הם בורחים
אולי זה בכלל אני שצריך לשנות ת'פרספקטיבה
אבל לא יודע איך, ומה היא האלטרנטיבה
|
כמה טוב לחשוב על דברים
ולרגע קצר או ארוך להתעמק
בנושאים שיכולים למלא ספרים
אך במקום לכתוב, כמה קל להתחמק
|
אז
מה עושים?
ממשיכים בינתיים כמו שאת רוצה?
לא כועסים,
אבל לא בדיוק מסתדרים עם זה, כמו שאת רואה.
|
פעם ראשונה, שאני מאבד כך את הצפון
פעם ראשונה מזה זמן רב, שאני לא מצליח להבדיל בין מעיין
לשיטפון
|
כל הזמן לחטט, לחפש מוגלה להקיז
לאסוף חומרים מפה ומשם וליצור מהם תרכיז
מיץ מאה אחוז של אינדיקציה רגשית
מוגשת בחום בצורה מוחשית
|
עובד ואובד
במצב רוח כבד
למה לא לכתוב על זה שיר?!
|
אתה אוהב את הנמצאת מעבר לדלת
אתה יודע זאת בבטחה
אין לך ספק כי אם הייתה שואלת, הייתה מקבלת
את כל הסיבות לחצות את המפתן ולהיות איתך
|
אני לא מאשים, אני רק בוכה במצוקה
על מה שירד לטמיון, מה שנרכש לאחר דרך ארוכה
נמאס לי מהיום, לא רוצה מחר, וכבר הדחקתי את אתמול
נגמר לי החלום, לא רוצה להתעורר, כבר נשבר לי מהכל
|
אותו ניגון עתיק, שקיים מאז תחילת הזמן
אותו סיפור דביק, שבלעדיו לא היינו כאן
אותה רוח שנושבת, רק במקומות אחרים
עוברת בכל מקום, בין מכרים ובין זרים
|
כוכב אחד כחול, סובב סביב שמש אחת ויחידה
מתעלם משאר הסובבים אותה, אין לו מלבדה
אבל הוא עצבן אותה ועכשיו היא מתעלמת
קרניה עכשיו קרות, כבר זמן מה שהיא איננה מחממת
|
במושב ממולי, כותבת בפנקס ונראית עסוקה
עוד אחת כמו כולם פה, בחליפה ירוקה
לא מנסה להתחבא אך ודאי גם לא להתבלט
למרות זאת קשה להתעלם מהבחורה עם העט
|
היה שלום החופש, נפרד כל פרפר ובשבריריותו רועד
נאהב אותך לנצח, ולזכר כל אוהביך נקים גלעד
|
רק הלכת ואני כבר מתגעגע
קודם זה היה עצוב עכשיו זה כבר משעשע
מצחיק לראות כמה הפכתי לנזקק
בין לרצות לאהוב לאהבה יש גבול נורא דק
|
אבל בסוף הכל לטובה
למה איך וכיצד?
כרגע אין לי תשובה
|
היא הולכת וקוטפת פרחים שרק גדלו
שמה בצנצנת ומחכה שינבלו
אך הם מאהבה עד היום לא נגמלו
והם מצידם, אותה מעולם לא שאלו
|
ואולי בכלל את הכל הוא דמיין
אולי בכלות הכל, הוא לא כזה מצטיין
לאיש לא אכפת, אף אחד לא מתעניין
אולי הוא יושב בבית, וכל הזמן על עצמו מרחם
|
ומי אני, כשאת בעצם הכל?
אני יכול להסתכל לשמיים, לחפש אותך, ולשאול
אני יכול ללכת לים, להרגיש אותך, שם על החול
אני יכול להביט בשמש עד שיכאב, עד שתהיה תשובה. כן, אני יכול
|
ריק.
חלל פתוח, הרבה נקודות קטנות, וריק.
|
קשה לי להחליט אם המחשבה שאין לי מה לעשות יותר מנחמת או יותר
מכאיבה.
מוזר? מוזר. אבל המחשבה שהכל בידי שמים, בידי הגורל, פעמים
רבות מנחמת את חסרי המזל ואת אלה המקופחים והמסכנים.
|
אחת הבעיות היא שאני לא רק שואל האם בכלל, אלא בו זמנית אני
מחכה למתי ולכאשר, כשנראה לי שכמו תמיד, אני מוותר על המה ועל
האיך, שזה לכשעצמו דבר לא ברור ביותר.
|
Now you can even say he was mad
Can't sleep can't dream
Every time he tries
He just wakes up and screams
"the eye, it's evil,
I swear you can tell it came straight from the devil"
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
עולם ישן עדי
יסוד נחריבה,
מגב כפוף נפרוק
העול.
את עולמנו אז
נקימה-
לא כלום אתמול,
מחר הכל!!!
המהפכה
שלא
נשכחה. |
|
