[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 91324971 91324971
ביקשו בגוף שלישי... אז הנה:
דור הקטנה הגיחה (אומנם במשקל של אפרוח...) בסערה
בשנת 1986 אחרי 3 בנים (!!!) לשכונה נידחת ובלתי
מוכרת ליד נתניה.

ואם תהיתם - דור הקטנה הוא כינויה בשל גובהה הרב
(כל ה-154 ס"מ שלה!) ונפח גופה האסטרונומי...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
אני זוכרת את זה כאילו זה היה לפני כמה ימים, למרות שבעצם עברו
4.5 שנים מאותו יום נורא - 19.1.1998

געגוע
אני משפילה את מבטי לרצפה, דמעות זולגות מעיניי, "אני רק רוצה
שתחזור..."
"את יודעת שזה בלתי אפשרי..."

זכרונות
המוות תמיד היה משהו מרוחק, בלתי מוכר, נושא שאפילו לא טרחו
להעלות בבית...

היו הייתה ילדה קטנה... שמה בישראל היה סיגל.
זה מתחיל כמו כל סיפור...הילדה גדלה... התפתחה... הפכה לחתיכה
ברמה... אמא אמרה לה לשמור על עצמה ...שלבנים לא מגיע זכויות
נגיעה. אבל הבת בגיל ההתבגרות, לא מקשיבה לאמא החכמה...

התבגרות
"להתאבד זה כואב?" שאלתי את נועם.
"מה פתאום? זה נורא כיף" הוא ענה.
"כיף? איך זה יכול להיות כיף?"

מלאכים אלוהים והשטן
יש כאלה הטוענים שלכל אחד יש מטרה בחיים. מהי המטרה שלי? כי אם
יש אחת כזאת - באמת שהיא לא מובנת... האם יש מישהו שבאמת יודע
מהי המטרה שלו כאן, בעולם, ביחד עם שאר בני התמותה?

היפרדות
"האם זאת רחל ברונשטין?!" שואל הרב "כן.. זאת היא.." ואז הוא
שוב דוחף את הצמר-גפן לפיה, מרים את ראשה ומהדק את הקשר שעל
פניה"

מכתב
חג. ערב. נרות. ארוחה. שקט. עצב.
עוד חג, עוד ארוחה, ושוב אתה לא נמצא.
6 שנים. כל-כך אבסורד.
איך הזמן עובר, טס.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
ששוב נהיה ביחד.
אני שלך.
ואתה שלי.

ייסורים
הדמעות זולגות
המחשבות מתרוצצות.

מנסה להבין
בפעם המאה
איך זה קרה
למה זה קרה.

אהבה
יש ילדה, שלי חברה,
משחקת משחקים, ללא הפסקה.

געגוע
רציתי לחבק אותך.
וחיבקתי אותו.
חלמתי עלייך.
וקראתי בשמו.

ייסורים
מניחה את האצבע,
על ההדק.
מסתכלת במראה,
בוכה...
מדמיינת אותך איתי...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
התבגרות
אני אחראית על חיי. אני אחראית על גופי. אני אחראית על מעשי,
בדיוק כמו האחריות שאני לוקחת עליהם.
איך בן-אדם אמור להתעצב כשאחרים מעצבים אותו?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
יודעת שזה אבוד. שזה לא יקרה. מפחדת. שתמיד נישאר כך. שאתה
תישאר רחוק מאיתנו. שהעצב לא יחלוף.
לא רוצה שהעצב יעזוב. ואיתו גם אתה. רוצה לראות את החיוך. רוצה
לראות את העיניים הכחולות. רוצה לראות את הנמשים.

זה כואב.
בלב.
חזק.
לדעת שפעם היינו מאושרים. מושלמים.
והיום אנחנו סתם שבורים.

סופני
למה???

רצית למות?
לא, רציתי להישאר איתכם, אבל זאת לא הייתה ההחלטה שלי.

איפה אתה עכשיו?
אני לא יודע, אני לא חושב שאני בשמיים, אני פשוט... פה.




אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
בקשר לסלוגן
ממקודם; יאללה
יאללה לכי הביתה
יא מגעולה!


תרומה לבמה





יוצר מס' 14547. בבמה מאז 5/8/02 3:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדור הקטנה
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה