|
נע על קו ת"א-חיפה, כותב בדרכים, של החיים.
קופסא של זיכרון מדגישה
את החסר. והשוני, הוא
לא מורגש
|
אומרים לי לא לוותר
ובמרוץ אני מוכן להיות שני
הווה אומר האחרון
|
שוכבת היא, מולה אני
שואלת היא, אפשר לשבת
עיניי כמהות אל התשובה
|
פעם כבר כתב לעצמו, במחברת המשתנה שלו שהמשותף למאושרים
ולמדוכאים זה שהם מוכנים למות, שהם מיצו את החיים האלו.
|
|
|
"אז... אתה הולך
להסתכל בשעון?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
