|
נע על קו ת"א-חיפה, כותב בדרכים, של החיים.
קופסא של זיכרון מדגישה
את החסר. והשוני, הוא
לא מורגש
|
אומרים לי לא לוותר
ובמרוץ אני מוכן להיות שני
הווה אומר האחרון
|
שוכבת היא, מולה אני
שואלת היא, אפשר לשבת
עיניי כמהות אל התשובה
|
פעם כבר כתב לעצמו, במחברת המשתנה שלו שהמשותף למאושרים
ולמדוכאים זה שהם מוכנים למות, שהם מיצו את החיים האלו.
|
|
|
מה כל הרעיון
המזויין הזה
להכניס מלים
גסות?
חצי תימני בקטע
בן-זונה על ראפ
עברי |
|
