|
הוא אוהב לאהוב.
הוא שונא לשנוא אבל בכל זאת שונא.
מרגש אותו להתרגש.
מכעיס אותו שהוא נאלץ לכעוס ובכל זאת הוא כועס.
הוא קיצוני ודרמטי בטרוף. הוא יודע שזה הרגל מגונה.
אבל זה לא מונע ממנו להמשיך בדרכו.
יש רגעים שהוא שלו ואדיש כאילו היה מישהו אחר.
הוא הכל.
וכל רגע הוא משהו שונה.
הוא...
אני!
קרני אור קלושות הסתננו בעצלתיים אל חדר השינה שבדירה הצפופה
בסמטת דיאגון...
... השעה הייתה 4 אחר הצהריים. אור יום מלא שרר בחוץ, אולם אף
אחת מקרניה השלוחות של השמש לא הצליחה לפלס את דרכה אל מעמקי
יער הגשם הסבוך.
|
אך מעבר לכל הנחישות, חדרה זעקתו של ביין את קור רוחה, מערערת
את שיקול דעתה. החשש העז לחייו של מלטה, שעד עתה נכלא בחדר
נידח ושכוח בלבה, פרץ החוצה בסערה, עם התמוטטות המחסומים שבנתה
אריה, אותם מחסומים שהגנו על חייה מפני רגשותיה פעמים כה רבות
בעבר.
|
פגשתי אתמול אחת על הבר
המבט שלי שוטט ועליה עצר
ניגשתי בלי חשש
בבטן יופי של מרגש
זה הולך להצליח
זה הולך להשכיח
אני הולך להרוויח
|
אלפי שנים בלי מוסר וערך
אפילו בתנ"ך יש רצח בכל כרך
במדינה דמוקרטית?!
|
"בלה שלנו
אנחנו יודעים
שאת וונדרוומן
ובכל זאת מבקשים
|
אובדן
משהו חסר
געגוע ישן
למקום אחר
|
נער במנוסה
עוד מעט הוא יתפס
בורח מגורל
מחכה לאיזה נס
|
ברחנו משם מוכים דבר כמו עדר צאן
טענו מחסניות בטונות של רצון
לא התפשרנו על אוגנדה רצינו רק ציון
האחדות הפכה אותנו ממיעוט להמון
|
ואני חצי
אני חצי טועם וחצי מריח
חצי שואב את כל היופי רק חצי מצליח
|
איכר עקר בשדהו השרוף
מטייל בין חורבות אהבתו
ליבו שבור ומבטו רדוף
|
הכל מקרקש וחורק
אנשים שהלכו בלי לשאול
אימפריה של הבנה ודאגה
והכל מט ליפול
|
אל תגידי נצח
אפילו את לא תכריעי תזמן
אל תגידי שזה עמוק
מספיק שתגידי אני כאן
|
בוקר טוב יום קיץ
השמש רותחת בשמים
והחיוך שמרוח בשפתיים
זה בטוח קשור אלייך
|
נתונה נפשי בידיי הרוח
ובאלילי הסערה
מפליג כי אין לי חוף בטוח
משיט על סף ההכרה
|
את באת לי פתאום
נפלת עליי משום מקום
אחריי שחיכיתי כל כך נורא
נכנסת לי ללב בלי נורת אזהרה
|
חאלד הטיפש פוצץ את פילדלפי
החומות נפלו כמו ערימת שחת
עכשיו הוא מרגיש חזק,
עכשיו מתנפח לו החזה מרוב נחת
|
זו האמת הנקייה שלי
ואתה שמשתין עליה
זה אני האמתי
ויש את הבחור עליו שמעת
|
ערב אדרנלין
נמהל בלילה סתמי
החורף עוד לא נגמר
אבל האביב כבר כאן
חוטף תחושת זמן
|
עכשיו קראתי את החדשות.
עכשיו קראתי וכבר לא יכול לשאת
עכשיו קראתי וכל הגוף כואב
עכשיו קראתי ונקרע לי כל הלב
|
לטוב ולרע
את תדעי עוד כאב
וגם אושר מתוק
שלא נותן לך לסרב
|
העידן הזה
התחיל בערך
כשצפתי מעל פני המים
של הבריכה השקטה
שהייתה כה מתוקה
אותה שכחתי בינתיים
|
את בת ארבעים וארבע
את כמעט תמיד עייפה
אם פעם היה לך טוב
נראה שהתקופה הזו חלפה
אני מרגיש שזה היה
לפני שבע-עשרה שנה
|
דואג.
כל עוד ליבי דופק.
דואג כל הלילות.
לשמע הקולות.
|
היי פרח
את לא באמת חייבת להכיר אותי
מלאך שלי
לא כדאי שתיכנסי לתוך ההצגה שלי
|
אוהבת וזונחת, דואגת ולוקחת.
קרה כמו קרח ושורפת בבשר.
עדינה כמו פרח ורגישה כמו עכבר
|
הותרתי את יקירתי מאחור,
בחרתי לצעוד לבדי.
אל ביצה של חובות תובענים,
חמוש רק באמונתי
|
"להאמין שאני יכול,
זה הרי רצוי.
אל תוך הסרוב הגדול,
להכיר בכשלון מצוי."
|
כשאני אהיה סבא
כל הנכדים יתרוצצו סביבי בשלל חיוכים
מקהלה של צפצופים מלאי אושר תזמר לי הלל
|
אני שוב במשחק
והלב הוא ניחנק
לא לוקח שבויים
אבל סופר נפגעים
אני פצוע לא רע
הריי אין לי ברירה
|
שאם האוזן שכחה איך להקשיב.
שאם בראש כבר אין תמיד פתרון מלהיב.
ואם הלב כבר לא סופג את הבעיות גם כשזה מכאיב.
ואם המשא הופך כבד מידיי
|
יש לי לב שאוהב לאהוב
יש לי לב שכואב לו לכאוב
אהבה הדדית כמו אוויר לנשימה
אהבה חד צדדית כמו דקירה בנשמה
|
את הדלת הוא סגר
והלב שוב נשבר
וקול בכי חלוש את דממת המ"מד חדר
|
פתחתי כבר את כל החלונות
התפללתי כבר, לכל הרוחות!
הו רוח פרצים, משבים טובים
אנא נישבו בעוז דרכי עד בכי
|
לשחרר מכל הלב
לשחרר בלי פחד
והלב הוא מתרחב
לשחרר בנחת
לשחרר בהוקרה
לשחרר ביחד
|
זה רק אני ואת.
המצב בלתי נשלט.
לו חשבתי רק מעט...
אבל... מאבד שפיות איתך!!!
|
מאוד נחוץ להישאר בחוץ
שהשמש זורחת והדרך פורחת
מאד פשוט לחייך לעולם
על טייס אוטומטי נחמד לכולם
|
הראש חושב וזה כואב
כשלהאמין זה מאכזב
נמאס לי לחפש סיבה טובה בין השורות
הלב צמא לאהבה
|
אני מאמין שבחיים האלה
זה הכל תלוי בגישה
כבר נמאס לתחזק לעצמי ת'חיים
דרוש פה מגע של אישה
|
אם רק היית הופך לרוח
רוחך הייתה נוסכת בי בטחון
אם רק היית הופך לרוח
היית עוזר לי להתכוון לכיוון הנכון
|
כי החיים הם כמו רכבת מהירה
והיעד אף פעם לא באמת בטוח
גם אם תתמיד לשמור לך את הבחירה
עלול תמיד לתפוס אותך משב של רוח
|
"הטלפון מצלצל אני משאר שזו את.
שומע את קולך רועד, לשומע זה מעט."
|
מי שפיו וליבו שווים
לא אומר ומצטער
לא יורה ולא נוצר
לא חולם ולא מגשים
|
רציתי להגיד תודה
על כל כאב
על כל דמעה
על כל פרידה
|
Hast du etwas getan, was sonst keiner tut?
האם עשית משהו שאף אחד לא עושה כמעט?
Hast du hohe Schuhe oder gar einen Hut?
האם את נועלת עקב או אפילו חובשת מגבעת?
|
לקחתי החלטה
צועד צעד קדימה בכדי ליישם אותה
במורד מפולת תלולה
צעד אחד נמהר להתמוטט עלולה
|
הנה היא כאן לצידי
הנני כאן לצידה.
עלינו זורח ירח
סביבנו השלווה.
|
מחשבות אלה נכתבות למילים על דף באיחור קטן של חודש. ואין לי
כל צל של ספק שנכלאו בפנים זמן רב מידי. ככל הנראה הירהורים
שכאלה נועדו להשאר עימי וללוות אותי לשארית חיי. אני לא זקוק
להרבה בשביל להזכר בך אבא.
|
המילים שיצאו מהשפתיים המתוקות והכלכך דורשות נשיקה שלה:
"הוא יודע שמילה שלי זו מילה ושאני לעולם לא אשבור אותה. אז
ברגע של חולשה הוא ביקש ממני להבטיח שלא משנה מה ייקרה נשיקה
ביני לבינך לא תיהיה. ואני אמרתי כן. אני בחורה חופשייה וזה
עולם חופשי. אבל לנשק או
|
אני מסתכל עכשיו לאחור על חודש נורמאלי לחלוטין שהוא לחלוטין
לא נורמאלי בטרוף ההזוי של הטיול הזה. כלכך קבוע וברור. אחרי
שלושה חודשים שמקום רדף מקום. אוטובוס רדף אוטובוס שרדף טרמפ
אקראי שרדף מטוס שכבר המריא. אנשים שבאו והלכו. חברים טובים
חדשים שבקושי הספקתי
|
אתמול בשעה חמש בבוקר נחתתי בנתב"ג בכנות - בלי שמץ של
התרגשות. ראיתי לראשונה שוב את הנופים של העמק בכנות - הלב לא
החסיר אפילו חצי פעימה.
|
את לא יכולה לבוא אלי ולהגיד לי "סליחה, נשמה, אפשר בבקשה 500
זמן???"
מה זה פה? שוק?
|
חופש!
אני מגלגל את המילה על הלשון: חוופפששש. ואז נושם עמוק עמוק את
כל החופש הזה חזרה פנימה.
עכשיו זה בתוך הראש שלי קופץ כמו כדורסל מקיר לקיר חו-פש,
חו-פש, חופש!
קצת כמו כשהייתי צעיר וכידררתי בין הסלון למטבח. ואמא צעקה צא
כבר החוצה!!!
אז פשוט יצאתי
|
אני רוצה לעשן כל ערב מריחואנה עם זרים גמורים ובערב הבא לעשן
שוב עם זרים אחרים לחלוטין. רוצה לדבר אנגלית עם אנשים מכל
העולם ולא לשבור שיניים בגרמנית ולא לכעוס על עצמי שאני לא
מצליח להתקדם אפילו שאני חי בגרמנית כבר מעל שנה. רוצה לראות
עולם שוב לאחר את האוטו
|
אני מתריס בכם, ולא אפחד לומר - אנו מתריסים בכם: 'די להשליך
בנו את העובדה הסתומה וחסרת התועלת: ''הכתובת הייתה על הקיר''!
כל כך נאיבי, כל כך מיותר להמשיך בעיקשות הפתטית הזו, למנוע
מאתנו את מה שאנו מספיק חזקים לגלות בכוחות עצמנו.'
|
אף אחד כבר לא מדבר על שלום, כולם מדברים על צדק, הצדק שלי
והצדק שלך. אתה טוען שאתה צודק שאבדה כל טיפה של משמעות.
הפסטירבין ה-12 הגיע לעיר...
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
הדבר שאני הכי
אוהב בשלי זה את
חגית, אחותה.
החבר של שלי,
ברגע אינטימי. |
|
