[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דובי חבובי
Playing it my way...


אל היוצרים המוערכים על ידי דובי חבוביאל היוצרים המעריכים את דובי חבובי
החיים הם כמו ספר:
כל יום שעובר הוא שורה,
כל חודש שחולף הוא פיסקה,
כל שנה אחת היא תריסר פיסקאות.

לספר יכול להיות סוף שמח, עצוב או רומנטי...
כל שורה בו גוללת סיפור קטן משל עצמה,
מתקדמת אט אט לעבר הסיום.

חבל רק שבחיים אי אפשר להציץ באמצע או בסוף...

מאז שנולדתי חלפו כבר 396 פיסקאות,
אנד איי קיפ און קאונטינג.

שתהיה לכם קריאה מהנה ב"ספרי" הצנוע.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
חול ועפר מתחילים לטשטש את דגל הלאום העוטף את 4 דפנות הארון,
שכבה אחר שכבה, כמו חותמת זיכוי של אימא אדמה. עוד מבט נוסף
אחרון של פרידה כלפי מטה לפני שמתפזרים ומלאכת השיקום מתחילה.

הומור
הרצי, תשמע... זה לא יעבוד בינינו.
אבל למה?
אתה שואל עוד למה?! רגע, שנייה, תן לי להפשיל את המכנסיים כדי
להסביר לך.

יומן
לפני חודשים ספורים בלבד נסתיימה מלחמת העולם השנייה, המלחמה
כה חסרת התכלית. אינני יודע אם לשמוח או לבכות. לפתע ניתקתי
מ"שגרת" המלחמה אל מציאות חדשה-ישנה. מציאות של עולם שתמיד היה
קרוב אלי, אך גם רחוק כל כך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מינימליסטי
הצבע דהה, הטפט התקלף,
תריס ישן מוגף, חורק.
אלומת אור אל ביתי לא תשוב,
אל ביתי העזוב, העלוב.

אהבה
אני אוחז בך חזק שלא תיפלי
ומעביר על גשרך את אצבעות ליבי

ביקורת
טיילתי לי אתמול ברחוב חפץ חיים,
שמח בחלקי עם הראש בעננים.
לרגע אף שכחתי שאני גר בפ"ת
כשלפתע חטפתי מכה היישר לפיקה.

יום רודף יום וציר הזמן הופך במהרה לסלט של קהות חושים.

אהבה
ערום ועריה אני ניצב לפנייך
בתומי ובראשיתי כעפר לרגלייך.
את כבלי היומיום שרפתי לכבודך,
חף מהשפעות, מרותק לגופך

נדיר למצוא אהבה שחוצה את גבולות החומריות.
אש שניזונה משלהבתם הטהורה של אחרים,
מראה שקופה של אנרגיית חום.

הלב הפועם דואב ומתייפח,
על אמת שנטשה לטובת מנצח,
בקרב מקולל בין בדיה למציאות
בו הצד שמפסיד פורש לגלות.

יחסים
כל הזמן הם אומרים לי שאני כה מתוק,
אך מתי כבר יבינו שאני לא תינוק.
כל הזמן הם אומרים - אתה כזה קושקושון!
אם יתנו לי רק צ'אנס - אנשוך אותם בגרון.

הלב רוקד לצלילי המוזיקה,
נוהם לקול הבסים,
רוטט לצלילי הסופרן

אהבה
שיערה פחם, מקורזל כשלשלאות ברזל.
עיניה אפלוליות הן, תחומות בקו של שחור הלילה.
מבט משובב נסוך בקצה שפתותיה המקומרות,
קוראות בקול תרועה מבלי להוציא הגה.

אהבה
אני לא מחפש קשר דיפרנציאלי, אני יותר בקטע אינטגרלי!
אך בתוך ים אינפיניטיסימלי, כיצד ניתן למצוא את הערך
האופטימלי?
היכן היא הספרה שתשלים לי את ה-1?
וכמו בשפה הבינארית נצעד יד ביד?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני כותב הכי טוב כשאני בדיכאון.
כנראה צריך להיות בסערת רגשות כדי להפסיק לחשוב כל כך הרבה על
שטויות.
כרגע מצבי עוד סביר, לכל היותר מהורהר, אז אל תצפו כאן להברקה.

הרהור
לא סתם אומרים כי מוזיקה הינה חלון אל תוככי הנשמה. יש בה משהו
שמפשיט ממך את הגנות היום ומחלחל לרבדים הפנימיים ביותר, מקלף
שכבה אחר שכבה ומותיר מאחור אך ורק את ליבת האדם כמיתר המחכה
שיפרטו עליו.

אני לא אוהב לקרוא עיתונים או לפתור סודוקו.
פשוט אין לי ראש לעובדות ולמספרים.

אורבני
יש לי וידוי. אם עדיין לא הבנתם, גם אני רשום לאתר היכרויות.
לא לאחד, אלא שניים. אל תצחקו, זה עלול לקרות גם לכם.
תמיד חשבתי לעצמי "מה אני צריך את זה?" או "לי זה לא יקרה".
אבל זה חזק ממני, מכולנו! זה כמו ביבי.
בדיוק כשאתה חושב שהנה ניצחת, הוא תמיד לו


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
וגם לא ייעוד. מי יודע מה קובע, מה גורם לדברים לנוע? כולנו רק
בובות על חוט, והחוטים הם... מי יודע! רצים, קופצים, מחפשים,
אבל מה?

אתם יודעים שזה שם, איפשהו. תוכלו להתכחש לזה כמה שתרצו, אבל
לבסוף זה יקרה.




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
"אני לא עומדת
בעומס"...
פמלה לי בוידוי
מרגש


תרומה לבמה





יוצר מס' 25193. בבמה מאז 25/8/03 17:04

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדובי חבובי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה