|
הוא נולד מתישהו במאה הקודמת
הוא שותה ג'ק דניאלס
הוא פלצן
הוא אוהב את זה.
הוא דיי דפוק
הוא היה בטיפול
והוא מת על עצמו.
לפני 40 שנה במייבלו , אלאבמה , עליתי על הבמה פעם ראשונה
בחיי.
לבשתי חליפת שלוש חלקים בצבע קרם, משקפיים שחורות כיסו את
העיניים שלי הזעתי כמו סוס במירוצים של יום א' ושרתי מהנשמה.
|
אני בראתי במו ידי מליוני יצורים שחורים, קטנים, מופרעים, חסרי
מרות, קופצניים, שרצים לאכול לך את כל שארית ההגיון במטח של
פורנוגרפיה הרסנית.
ואני מתעורר.
|
היא יוצאת לרחוב לתפוס רגעים אחרונים של אור, לראות איך השמש
מתבוססת בכתמי הדם של המוות היומי, לחזות בחוסר החשיבות של הכל
- ושלה.
עכשיו היא יודעת, זה הכל עניין של ממון - או שיש או שאין.
|
היא אספה את הקקי, בוחנת, והניחה על השולחן במטבח.
שתיקה. זבוב מציק מריח חגיגה, מנשנש קצת.
היא מעיפה אותו. הוא חוזר, ושוב.
בזזז... בזזזזזז... בזזז...
הזמזום מטריף אותה.
פותחת מגירה , מפשפשת ומוציאה סכין קטנה.
|
נגן הכינור מפסיק את נגינתו בכדי להגיש לו,לאותו אדם, ממחטה
עלובה, שצופנת בחובה נהרות של עצב ישן, וממשיך בנגינתו.
|
ושוב,
נשכב.
אך מה עלינו עת נקומה?
|
במשחק החידות התקפיני ראשון,
גילו המופלג בי ללא הרף מכה,
ראשי בעוז הורם עת באה התשובה,
אתה הוא ככל האדם.
|
עכשיו כשהכל מקולקל
והכעס מהול באויר,
השקט הוא זה שאמר
כלום לא שביר
|
שתי ציפורים ,
ביושבן על עמוד החשמל ,
לא העלו בדעתן ,
|
22 מדרגות של הזיה במגדל אחד של טירוף
והיום המעלית יורדת,
22 מדרגות של אושר במגדל אחד של אהבה
ובמעלית אין היום מראה.
|
היום חברים אנו נדון במקצוע הנחשק - פרוקטולוגיה, חקר התחת
לדורותיו.
|
לא נותר עוד זמן רב ,
כי הנה באה השעה ,
והזקנים מרגישים בשינוי.
|
|
|
אומרים שעבודה
קשה מעולם לא
הרגה אף אחד,
ואני אומר- למה
להסתכן? |
|
