|
הוא נולד מתישהו במאה הקודמת
הוא שותה ג'ק דניאלס
הוא פלצן
הוא אוהב את זה.
הוא דיי דפוק
הוא היה בטיפול
והוא מת על עצמו.
לפני 40 שנה במייבלו , אלאבמה , עליתי על הבמה פעם ראשונה
בחיי.
לבשתי חליפת שלוש חלקים בצבע קרם, משקפיים שחורות כיסו את
העיניים שלי הזעתי כמו סוס במירוצים של יום א' ושרתי מהנשמה.
|
אני בראתי במו ידי מליוני יצורים שחורים, קטנים, מופרעים, חסרי
מרות, קופצניים, שרצים לאכול לך את כל שארית ההגיון במטח של
פורנוגרפיה הרסנית.
ואני מתעורר.
|
היא יוצאת לרחוב לתפוס רגעים אחרונים של אור, לראות איך השמש
מתבוססת בכתמי הדם של המוות היומי, לחזות בחוסר החשיבות של הכל
- ושלה.
עכשיו היא יודעת, זה הכל עניין של ממון - או שיש או שאין.
|
היא אספה את הקקי, בוחנת, והניחה על השולחן במטבח.
שתיקה. זבוב מציק מריח חגיגה, מנשנש קצת.
היא מעיפה אותו. הוא חוזר, ושוב.
בזזז... בזזזזזז... בזזז...
הזמזום מטריף אותה.
פותחת מגירה , מפשפשת ומוציאה סכין קטנה.
|
נגן הכינור מפסיק את נגינתו בכדי להגיש לו,לאותו אדם, ממחטה
עלובה, שצופנת בחובה נהרות של עצב ישן, וממשיך בנגינתו.
|
ושוב,
נשכב.
אך מה עלינו עת נקומה?
|
במשחק החידות התקפיני ראשון,
גילו המופלג בי ללא הרף מכה,
ראשי בעוז הורם עת באה התשובה,
אתה הוא ככל האדם.
|
עכשיו כשהכל מקולקל
והכעס מהול באויר,
השקט הוא זה שאמר
כלום לא שביר
|
שתי ציפורים ,
ביושבן על עמוד החשמל ,
לא העלו בדעתן ,
|
22 מדרגות של הזיה במגדל אחד של טירוף
והיום המעלית יורדת,
22 מדרגות של אושר במגדל אחד של אהבה
ובמעלית אין היום מראה.
|
היום חברים אנו נדון במקצוע הנחשק - פרוקטולוגיה, חקר התחת
לדורותיו.
|
לא נותר עוד זמן רב ,
כי הנה באה השעה ,
והזקנים מרגישים בשינוי.
|
|
|
"אתה יודע מה
הגובה של
היטלר?"
"מה?"
"בערך כזה"
(להזיז את היד
בצורה של 'הייל
היטלר' ולחכות
שהשומע יקלוט את
הבדיחה ויצחק.
אם הוא אינו
צוחק, פנה לע"מ
42)
מתוך המדריך של
שלמנאסר לסיפור
בדיחות, "השמש
היוקדת על עץ
האבחושים
הגרוזיני". |
|
