|
נולדה ב-1991 בירושלים. אוהבת מאד לרקוד ומתמחה בזה.
בשנה האחרונה החלה לכתוב שירה בעברית ואנגלית ואף
זכתה בתחרות על כך. מדריכה ופעילה בתנועת נוער.
מתחבטת היא
בשיפולי קירותיו,
תוהה
איכה תציב השולחן
|
אך הוא ברח
והשאיר סרט פילם קטן
בכדי שנוכל לפתח בכל יום
את צלמו
|
טיפה אחר טיפה
שוקעת.
גם את,
את יודעת
|
מעולם לא פגשתי
בדשא יבש.
תמיד הטללים
לא היטיבו עימי
|
הפתח בפני
וספר לי עליך
אני כאן בשבילך.
|
מתכווץ -
כאישוניי בפני אורך;
כמה אתה שקט ורוגע,
ואיזו טמירות יש באהבתך.
|
ואני כולי רחוב
ניצבת היום מולך
ועל פניי מתנוסס לו שלט
"כאן עבודות בנייה".
|
שם נחבאה מעולם
כלימתי באיים הקטנים
עבר מטושטש של רגש.
|
ואין ספק שזאת הדרך
אך אולי זאת רק
אני
|
יעלה וייסוב בצפריר אמיתתו
וייפרוץ את גדר העבדות
|
פנסים
המאירים לאנשים את הדרך;
והם מנצנצים לי,
מתוך מפת החושך הפרוסה.
|
הדלת נסגרת
ושוב אני פה,
לבד בחשיכה
|
נשמתי היא מחברת,
והיא נכתבת בקצבו של הלב.
היא מעבירה את דפיה ללא מעצורים,
גם כששמח, גם כשכואב.
|
שיר עלוב
של יממה רטובה
דמעות ילדה
ועצב
בביטוי זול
שנעלם
תחת ערימות סיכומי
הבגרות.
|
למען יהיה לי עוד
רגע
בו אוכל להמשיך להפליג
עם מחשבותיי בים
רחוק
|
נחלים נחלים
של מים
שטים להם
לאורך הקירות,
|
לפעמים המרכבה זועמת
עייפה היא מתלאות המסע.
|
בסוף ימיו הוא נשטף עם האשד,
אשר פלגיו הרבים צחורים כשיער שיבה;
ועם החמה הוא מתאדה למרום בחסד,
אל ענן אשר יורידו אל לחיה של ריבה.
|
בעודי מתבוננת, עולה בי התמיהה,
כמפח צפריר פתאומי
|
משם זועק לך
העבר
שנהיה יותר
ויותר
רחוק
|
נותן ונותן הוא
למען עמו.
ולו ידע
כתר הגפן
|
ואותן עיניים
בוחנות את מהותי,
סקרניות -
לנהי שבי
|
אני ואת
הבערנו כל מה
שדחק מאיתנו שמחה
|
עד שכולי סמוקה וצורבת,
כשמי שקיעת חמה באב.
|
שובי שבתי
בצחור כלולותייך
|
נצבעו שפתיי שני
ושערי הוחלק כמשי-
קושה איכה ספנה
עד עתה
|
שתינו הולכות בשביל הטבע,
ושתיקתנו כדממת הקירות;
|
|
|
תמיד הסתכלתי
בפקפוק על שני
הדברים האלה
שהיו מונחים שם
סתם ככה, אבל אז
גיליתי שהם באמת
מחממים את כפות
הרגליים.
התפכחות. |
|
