ליעל היו כל הזמן דמעות בעיניים. זה מהמזגן, היא היתה אומרת,
או, זה מהחום. אבל יעל רצתה להתפוצץ מהעצב שהיה בתוכה, פנימה.
לא למות, או לעשות משהו דרסטי, וגם לא לצעוק, תמיד פנימה. המסך
הדק שכיסה את העיניים שלה, מסך של מים עם קצת מלחים, היה הסממן
החיצוני לכאב ש
|
