|
בטח הייתם מצפים עכשיו לקרוא משהו מאוד מתוחכם
במילים הקטנות האלה שרשומות פה למעלה, צר לי לאכזב
אתכם חביביי אנשי הבמה אבל טעיתם.
לפתע הרגשתי מגע- אדם על גבי,
יד חמה שנגיעתה בי הקפיצה אותי ממקומי,
הסתובבתי שמאלה אל החלק השני של פסגת ההר,
ולא ראיתי אף אחד,
|
זיכרו שהייתי אוהבת לצאת החוצה לנשום אוויר צח, לאסוף את שיערי
לקוקו גבוהה, לסדר הייטב את מישקפיי ולנסות להראות כמו תלמידה
בוגרת באוניברסיטה.
|
תמיד אבל תמיד שאני רואה אותה תקועה לה בפה סוכריה על מקל.
'תגידי' שאלתי אותה 'מה זה הקטע של הסוכריות?', והיא אמרה שזה
מה שמושך בנים, אז הלכתי לקיוסק של בית ספר וקניתי שלושה
סוכריות ולמרות שהן ממש לא היו טעימות ליקקתי אותן
|
לילה אחד השמש תזרח בחצות, הקרניים המסנוורות שלה יעברו דרך כל
החלונות של כל הבתים שנמצאים בכל מקום.
|
פרקתי עול.
פרקתי סבל כפייתי של שנה שלמה.
|
הוא עבר שם "במקרה" עם הסוסיתא שלו מתחיל איתה ומציע לה טרמפ
לעולם שלו היא חיכתה, בהתחלה הוא לקח אותה הביתה, משם הכל
התחיל. למחרת הוא שוב עבר באותה התחנה באותה השעה עם אותה
הסוסיתא המצוחצחת שלו ושוב ב"מקרה" וראה אותה יושבת לה בודדה
בכיסא
|
מור
שירה, כאן גרה הסבתא שלי שסיפרתי לך שלא ראיתי אותה המון
זמן... נו..
זאת שאנחנו לא בקשר איתה...
שירה
אהה...פה היא גרה...
|
|
|
מחשב יכול לעשות
אותו מספר של
טעויות שלוקח
ל20 איש לעשות
ב20 שנה.
נפלאות
הטכנולוגיה...
- שפן קטן
מתמוגג לנוכח
המסכים הכחולים
שלו |
|
