|
 היא גדולה, היא חזקה, היא ירוקה, אהבת חיי |
 205278539 nitait
"נובלס, אקסטזי, חסה, שמפניה
ים, דם, שם, אי-שם
מעבר לקשת בענן"
קיבוצניק. גבולות. אל תדאגו - אף אחד לא יודע איפה
זה.
אחיך אוהב את חוה אלברשטיין.
ביום בהיר אחד הוא חוזר מעוד שבוע בשנת שירות שלו עם דיסק שלה.
ברגע הראשון אתה בטוח שהוא הביא מתנה להרים אבל הוא שם אותו
במערכת ומתחיל לשמוע.
|
השמות בסיפור הזה, מיקום הסיפור, הסוף שלו, אפילו הסיפור עצמו,
משתנים כל שבוע שוב ושוב
|
שוער כיתה י' - קרי אני - שהיה אחד הגורמים העיקריים לאליפות
של שנה שעברה לקח את העסק ברצינות הראויה והעדיף להקדיש את כל
זמנו לחיזור אחרי התופעה החדשה והמעניינת שנגלתה לו בזמן
האחרון - קיומן של בנות המין היפה ותפקידן בחיים.
|
כשנכנסתי לחדר הוא כבר בכה.
"מה קרה לב?", שאלתי בעדינות, מניח את התיק על הכיסא שהיה ליד
הדלת.
בחור רגיש, לב.
|
'את יפה', רצה להגיד לה, 'יפה מאי פעם. בפעם האחרונה הזאת',
אבל במקום זה שמע את עצמו אומר: "אני עוזב, נועה."
|
בהתחלה, כשיוסי השומר לילה הגיע עם חיוך מאוזן לאוזן, התיישב
אתנו בחוץ, התכופף קדימה כממתיק סוד והודיע לנו בלחישה נרגשת
ש"בדיוק עכשיו תפסתי את רז ושונית מזדיינים בתבן, סוף סוף משהו
מעניין בקיבוץ הזה", צחקו עליו כולם.
|
יושבים יחד מחבקים את הנוף
|
היש דבר הכואב כמו לאבד אותה סתם?
|
יש רגשות שאי אפשר להתחרות בהם או לשחזר אותם, גם אחרי שעברת
כמה וכמה כאלו. אהבה ראשונה היא אחד מהם. גם ההתנפצות שלה.
|
אבל אותה הרגשה של יום שבת בבוקר, ההרגשה שאין, שוב דבר כרגע
לא חשוב פרט לכיף ולצחוקים, הרגשת האחדות עם כל מה שסובב אותי
ועם העולם בכלל, לא חזרה מאז. אני מחפש הגדרה להרגשה הזאת
ומוצא רק אחת: פשטות. פשטות עילאית.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
איך שוברים
שיא?
מתחילים בספרינט
ומגבירים לאט
לאט.
b+ |
|
