|
מתגוררת בת"א, ילידת 1974.באה מעולם הפסיכולוגיה
והטיפול. חוטאת בשירה ובכתיבה.
היד הנעלמה הפכה סלקטיבית
אלוהים שאוהב- הפך בררן.
כל היעדים תפוסים כבר מזמן,
למהירי החלטה נותר כרטיס אחד ומיוחד
|
היד הנעלמה הפכה סלקטיבית
אלוהים שאוהב- הפך בררן.
כל היעדים תפוסים כבר מזמן,
למהירי החלטה נותר כרטיס אחד ומיוחד -
|
אהבת חיי תעבור למולי ואני לא אבחין בה מתוך תמהוני
אהבת חיי תצפור לי בכביש ואני אסנן: "תסתום, חנטריש"
אהבת חיי מאחרת.
|
אחרי שסבתא שלי תחגוג שמונים בבית אבות
ושהעוזרת תנקה פעם אחת את כל המראות.
אחרי שהאוטו יצא מהמוסך
וכשת"א וחיפה יצמצמו קצת מרחק...
|
ואת שנידונת לכליה, לאבדון, לבדידות וללבד.
...מתי תקימי את הגולם על יוצרו
מתי תקברי את הכליה?
|
לאחר,
פרושו לדעת שאתה כבר לא תהייה שם בזמן.
להחמיץ את המומנט, את הרגע האחד
לחיות עם הידיעה שהדברים התרחשו
כשאתה היית בפאזה אחרת.
|
השעון מתקתק באין מפריע
מוחק לו אט אט את השמות.
האמצע הופך להתחלה
ורשימת התרוצים הולכת ומתכלה.
|
מחשבות עולות וצפות
תחושת הבדידות מקננת
מיחלת למשהו האחר -
|
איפה הקטר? - מדוע גם הפעם לא נעצר?...
לחלוף על פני תחנות ריקות
ולסמן גם עלייך "וי" ברשומות.
|
הדלת תטרק ובחדר המדרגות יעלה האור. אני אתיישב על המדרגה
השלישית מחזיקה את הראש בין הידיים ותיק הקש הכחול מכונס בין
ברכיי. האור יכבה וכך יעברו להן שתיים שלוש דקות אולי עשר
ואולי יותר. אתה תצא, תדליק את האור ותגיד לי: "תכנסי, את
בוכה?"
|
ולי זה לא יקרה
שמגלה כשרונות נודע, יגש כך סתם באמצע הרחוב ויציע להצטלם
לפרסומת הבאה של קלוין קליין.
|
|
|
מי אמר שאין
בבמה מספיק
סלוגנים שלי?
גרפומן
הסלוגנים
מתעניין |
|
