|
התבגרתי, כבר לא בן 20 ולא ממש יודע מה לכתוב כאן.
מי שקורא עלול לראות את סיפור החיים שלי.
מקווה שתהנו
2 גולדסטר בקבוק,
הייניקן חבית,
טוסט חזה אווז בלי רטבים.
קולה בלי קרח.
אספרסו.
ועל זה אני אמור לכתוב שהלב שלי אצלך ?
|
ועכשיו מה לעשות ?
לעזוב הכל וללכת ?
או אולי להישאר ולהילחם בשדים ?
להילחם בצללית של מילה שעדיין מהדההדת למרות שכבר לפני שעות
מתה בחלל האויר של חדר אחר
|
בעיניה זורח מבט אני, כמו מכושף
|
אגם אדום בבטן הר
סכין חודרת לבשר
הוא שוב עומד על המשמר
צורח כשהכל נגמר
|
יש דברים שאני רואה גם בחושך
|
תני לי להרגיש את הדמעות
הרגע שבו הן נוצרות
|
אני יכול לשמוע את הצליל
את חריקת השברים שמתפרסים במרחב
|
מי נתן לך ת'זכות, לקחת בלעדיות, על הכאב ?
|
נגיעה משתקת, חוסר תחושה
הוויה נהדפת, מתחיל בגלישה
|
אמרת שגם אמת נובלת
בקור שיש לנו בפנים
|
האדמה רועדת מתחתי
כשאני פוסע בא לבד
|
אבל עידו בטח עם הילדה,
עמי ישן, לשחר אין טלפון
|
הייתי כבר ההוא שמתעלם מכולם,
הייתי ההוא שמתחבא, ההוא שבורח
|
הפחד להכיר באמת הוא ממשי
הפחד להתאהב הוא אמיתי
|
עוד מישהו רואה פה אבסורד?
אולי זה רק אני.
|
הזמן עבר, והשנים מורגשות במראה שלי
המראה שלי כבר לא צעיר,
|
כן, אני בסדר, בסדר גמור
מה לא רואים עלי ?
|
היית רק בת 15
היית ילדה קטנה
|
לאור הנר, התקרבת בלחישה
ובשקט כך לחשת לי
|
אין לי זמן ללטף אותך כמו פעם,
להחליק על גופך ולגרום לך להשמיע את הצלילים ההם.
|
העניים עצומות, המוסיקה שוטפת את הנפש
מאפרה על השידה ואני מרוח על המיטה ...
|
בשקט הזה
אין בו שום הבטחה
אין בו שום הבטחה
בשקט הזה
|
כל יום שעובר מת עוד חלק ממני,
מת מיאוש, מגעגוע
|
עוד צעד אחד עד אלייך
עוד צעד אחד אל הבית
|
כל כך קשה היה לראות
מבין הסורגים
כל כך קשה היה לראות
את הכוכבים
|
ואני כל כך רציתי להגיד לך אל תלכי
|
באמת שאני איש קטן,
לא גבוה, רזה, מבנה פנים צר,
באמת שאני איש קטן,
|
יש אנשים מוזרים שנותנים שמות להכל,
|
אם זו לא יותר מדי טרחה,
אולי תוכלו לעזור לי למצוא פינה
|
אתה יודע אבא, זה כבר מזמן לא הקול שלך שמהדהד לי בראש,
זה כבר מזמן לא אתה שצועק לי בפנים את המילים האלו,
זה הקול שלי.
|
באחת מהפעמים האלה שהעולם זרק אותי לעזאזל, בעט לי בבטן ישר
איפה שכואב ועמד מעליי לראות איך אני אגיב, הבנתי משהו.
|
בדרך כלל אני מדבר איתך מהלב,
מבקש, מתחנן.. לפעמים צועק.
|
מוזר איך בשעות האלו של הלילה הכל זורם החוצה,
כמו סכר שנפתח
|
אל תשנא אותי הוא אומר
ואני...
אני רק רוצה להתקפל ולבכות
|
אני ? אני יש לי מאניה דיפרסיה ואני ממש שמח שיש לי את זה...
|
למה דווקה זיקית אתם שואלים ?
|
מישהו אולי יכול להסביר לי לאן הם נופלים?
|
נו, התחושה הזאת... אתם יודעים.
לא?
היקום מתרחב ומתכווץ בקצב,
איטי, עמום ואז...
|
מי היה מאמין שאחריי שאסיים את המירוץ,
|
Cause in your eyes, I saw heaven there,
In your arms, I feel no pain
|
If it feel's like heaven
Why am I in hell ?
|
So much passion,
Can't imagine
If I could guide you thru the lines
|
וידך הצחורה, הופכת לציפור
מעליה אני ממריא
וידך הצחורה, הופכת לאש
האש שאוכלת אותי.
|
אני רואה אותך בכל חלום
טועם אותך בסוף היום
|
אם רק הייתה פותחת סדק, דלת בחומה,
הייתה רואה זריחה מעל היער....
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
עת השתחררתי
העורכים המליצו
לי ביקור יומי
בבמה חדשה
זה באמת עושה לי
טוב לראות פרצוף
אדום חושף נחיר
ללא בושה
אחר כך כבר מר
יותר הטעם של
הרגל הקרושה
זוזו לסטרי,
קניבל וגולש
מתמיד |
|
