|
התבגרתי, כבר לא בן 20 ולא ממש יודע מה לכתוב כאן.
מי שקורא עלול לראות את סיפור החיים שלי.
מקווה שתהנו
2 גולדסטר בקבוק,
הייניקן חבית,
טוסט חזה אווז בלי רטבים.
קולה בלי קרח.
אספרסו.
ועל זה אני אמור לכתוב שהלב שלי אצלך ?
|
ועכשיו מה לעשות ?
לעזוב הכל וללכת ?
או אולי להישאר ולהילחם בשדים ?
להילחם בצללית של מילה שעדיין מהדההדת למרות שכבר לפני שעות
מתה בחלל האויר של חדר אחר
|
בעיניה זורח מבט אני, כמו מכושף
|
אגם אדום בבטן הר
סכין חודרת לבשר
הוא שוב עומד על המשמר
צורח כשהכל נגמר
|
יש דברים שאני רואה גם בחושך
|
תני לי להרגיש את הדמעות
הרגע שבו הן נוצרות
|
אני יכול לשמוע את הצליל
את חריקת השברים שמתפרסים במרחב
|
מי נתן לך ת'זכות, לקחת בלעדיות, על הכאב ?
|
נגיעה משתקת, חוסר תחושה
הוויה נהדפת, מתחיל בגלישה
|
אמרת שגם אמת נובלת
בקור שיש לנו בפנים
|
האדמה רועדת מתחתי
כשאני פוסע בא לבד
|
אבל עידו בטח עם הילדה,
עמי ישן, לשחר אין טלפון
|
הייתי כבר ההוא שמתעלם מכולם,
הייתי ההוא שמתחבא, ההוא שבורח
|
הפחד להכיר באמת הוא ממשי
הפחד להתאהב הוא אמיתי
|
עוד מישהו רואה פה אבסורד?
אולי זה רק אני.
|
הזמן עבר, והשנים מורגשות במראה שלי
המראה שלי כבר לא צעיר,
|
כן, אני בסדר, בסדר גמור
מה לא רואים עלי ?
|
היית רק בת 15
היית ילדה קטנה
|
לאור הנר, התקרבת בלחישה
ובשקט כך לחשת לי
|
אין לי זמן ללטף אותך כמו פעם,
להחליק על גופך ולגרום לך להשמיע את הצלילים ההם.
|
העניים עצומות, המוסיקה שוטפת את הנפש
מאפרה על השידה ואני מרוח על המיטה ...
|
בשקט הזה
אין בו שום הבטחה
אין בו שום הבטחה
בשקט הזה
|
כל יום שעובר מת עוד חלק ממני,
מת מיאוש, מגעגוע
|
עוד צעד אחד עד אלייך
עוד צעד אחד אל הבית
|
כל כך קשה היה לראות
מבין הסורגים
כל כך קשה היה לראות
את הכוכבים
|
ואני כל כך רציתי להגיד לך אל תלכי
|
באמת שאני איש קטן,
לא גבוה, רזה, מבנה פנים צר,
באמת שאני איש קטן,
|
יש אנשים מוזרים שנותנים שמות להכל,
|
אם זו לא יותר מדי טרחה,
אולי תוכלו לעזור לי למצוא פינה
|
אתה יודע אבא, זה כבר מזמן לא הקול שלך שמהדהד לי בראש,
זה כבר מזמן לא אתה שצועק לי בפנים את המילים האלו,
זה הקול שלי.
|
באחת מהפעמים האלה שהעולם זרק אותי לעזאזל, בעט לי בבטן ישר
איפה שכואב ועמד מעליי לראות איך אני אגיב, הבנתי משהו.
|
בדרך כלל אני מדבר איתך מהלב,
מבקש, מתחנן.. לפעמים צועק.
|
מוזר איך בשעות האלו של הלילה הכל זורם החוצה,
כמו סכר שנפתח
|
אל תשנא אותי הוא אומר
ואני...
אני רק רוצה להתקפל ולבכות
|
אני ? אני יש לי מאניה דיפרסיה ואני ממש שמח שיש לי את זה...
|
למה דווקה זיקית אתם שואלים ?
|
מישהו אולי יכול להסביר לי לאן הם נופלים?
|
נו, התחושה הזאת... אתם יודעים.
לא?
היקום מתרחב ומתכווץ בקצב,
איטי, עמום ואז...
|
מי היה מאמין שאחריי שאסיים את המירוץ,
|
Cause in your eyes, I saw heaven there,
In your arms, I feel no pain
|
If it feel's like heaven
Why am I in hell ?
|
So much passion,
Can't imagine
If I could guide you thru the lines
|
וידך הצחורה, הופכת לציפור
מעליה אני ממריא
וידך הצחורה, הופכת לאש
האש שאוכלת אותי.
|
אני רואה אותך בכל חלום
טועם אותך בסוף היום
|
אם רק הייתה פותחת סדק, דלת בחומה,
הייתה רואה זריחה מעל היער....
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
נו, אמרתי לכם
כבר להפסיק
לשלוח יצירות
לאישור.
אני רוצה שקודם
יאשרו את שלי.
אחד שמסיבות
בריאותיות לא
ימסור את שמו. |
|
