|
אך האש בוערת מבפנים, לצלילי הפסנתר השחור הגדול, כשבריזה
קרירה מן החלון בעל וילונות המשי הלבנים והמסגרת מעץ ישן...
|
בבגדים צמודים מנסה לתפוס טרמפ
חזרה לשפיות
ללא הורים
ללא בית
ללא חברים
ללא עזרה
|
נוגעות בקרני האור, בפזיזות ואז נצרבות, נפתעות מן החום הרב,
נחשפות לצבע הצהוב העדין.
|
|
|
כשאני כותב
סלוגן אני צוחק
באמצע, לא כי זה
מצחיק, פשוט כי
זה מזכיר לי את
טקס יום השואה.
שרוליק
ישראלוביץ' עומד
דום. |
|
