קור מכה בפנים, חודר מבעד לצעיף, דוקר כמו סיכות הננעצות בעור.
רוח אכזרית מכה בי מאחור. מגבירה את צעדיי בעיר אפורה ומנוכרת.
מהר , לנסות ולתפוס מחסה.. הנה, מקום. בעודי מסירה את השכבות
וידיי מפשירות לאיטן, רוזה לוקסנבורג מביטה אלי מהתמונה שבקיר
במבטה הנוקב .
|