|
דינה פיימן נולדה בשם אחר בירושלים ב-1981. היא
כותבת מגיל צעיר, ואף פרסמה מספר סיפורים בעיתון בית
הספר ובתגובות לכתבות ב-Ynet.
אחרי שירות צבאי שדמה לביקור בבנק (קרוב לבית, כאוב
ולא ממש הכרחי) היא סיימה באוניברסיטה העברית תואר
ראשון בביולוגיה (בשביל למצוא עבודה) ומדעי כדור
הארץ (בשביל הכיף).
לאחרונה סיימה תואר שני באוקיאנוגרפיה שבמסגרתו
בעיקר גידלה את החיידקים האלו שגורמים לאזור ים המלח
להריח כמו ביצים סרוחות, וניסתה לשכנע את המנחה שלה
שלשמוע מוזיקה במהלך העבודה זה כיף.
עובדת במוסד ממשלתי ביום ומורידה פרקים של סאות'פארק
בלילה.
The land fades, the sea flocks silently away; and
through the warm white clouds where he lies,
silky, tingling, uneasy eastern music undoes him
in a Japanese minute.
(Dylan Thomas, "Under Milkwood")
כל ההתחלות קשות. אבל ההתחלות הקשות ביותר הן של מה שכבר צריך
היה להיעשות. בשעות בין הערביים, עם העננים הסגולים והכוכבים
הראשונים שמציצים, מחלחלת בך ההכרה: עוד יום נגמר, ואני את
משימתי לא התחלתי, במירוץ הזה נשארתי שוב מאחור.
|
זה יום שלישי חם אחד אחרי הצהריים כשטלי מתקשרת אלי, ועוד
למשרד. בשניות הראשונות אני לא מזהה אותה, כי בכל זאת קשה
לזהות בטלפון מישהי שאת רואה פעמיים בשנה, במקרה הטוב.
|
אני פוסע מעל רגליו של קבצן זקן (איך הם מגיעים לכאן כל כך
מוקדם?) ונכנס לבניין. אני עולה לקומה שלי, נכנס למשרד
ומתיישב. מונחים כאן כמה ניירות שקודמי בתפקיד השאיר. אני מכין
לי כוס קפה שחור בלי סוכר ומתחיל לקרוא.
|
לפעמים, כשאני עוברת מולך
אני לא מתאפקת ועושה לך פרצוף.
|
ישנה גבעה אחת, בפאתי העיר,
אמנם יש שם אבק ופיח למכביר
אבל אופים שם לחם וגם הרבה עוגות.
|
רוח זדונית, מנהמת בנקיקים.
שולחת ידיה
למוטט סופית אלילים מתפרקים.
|
את מישירה מבט לעיניו של הדרקון.
שן
ניבטת מחיוכו אל מגדל צווארך
|
מתיחות חשמלית מלהטת בחוט חי
עליו אני בובה, רוקדת ואלס עם גחמותיי.
|
רוח קלילה מרפרפת על ההר
המרווה בחלון מנפנפת אליי.
|
נדחקתי לתעלה לחה ואפלה.
שיירת פחדים עקלקלים נדחקו בעקבותיי
|
בצעד הראשון בטיפוס על הר
הגוף נלהב וקל והלב נותן את הקצב
|
כשעיניך בעיניי,
אתה יורד מהסירה שמביאה אותך מאי רחוק בים צלול.
|
צולם ברוסיה, אוגוסט 2007 במצלמת קאנון. לא עבר עיבוד.
|
צולם במצלמת קאנון. לא עבר עיבוד.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
עשיתי לשלי
הפתעה וגילחתי
לה את הערווה
בצורת הלוגו של
במה חדשה.
החבר של שלי. |
|
